וגאס רוח

אז מה קורה שם בווגאס? המקום הנוצץ והגרידי בעולם הוא מקום התרחשותם של סרטים רבים מז'אנרים שונים - בתי הקזינו, מלונות הפאר, האורות הנוצצים, הבחורות יפות, האלכוהול החינמי והעיניים המזוגגות - כולם פוטוגניים ומהווים תפאורה מוצלחת לשודדי בנק נועזים כמו גם לזוגות בגילופין שנישאים בסיטונאות בכנסיות הצעצוע שבעיר.

בין אם זה הכסף, האורות, רעש מכונות המזל ושקשוק הז'יטונים, או אווירת הסקס המחשמלת והחתונות חסרות המעצורים - לפי יוצרי "מה שקורה בוגאס" עיר החטאים שבמדבר היא המקום בו חיים את החיים הפרועים, שוכחים את כל החוקים, שוברים את כל המוסכמות. וחבל, כי על הדרך הם שכחו גם כמה חוקים קולנועיים פשוטים אך חשובים, שהיו עוזרים ל"מה ש" לממש את רף ההבטחות הנלווה לקומדיה רומנטית קיצית וקלילה.

המרכיבים הבסיסיים דווקא טובים - אשטון קוצ'ר וקמרון דיאז שניהם דוגמני עבר שחתומים על כמה קומדיות מוצלחות ושניהם היו/עודם בזוגיות בה האישה מבוגרת מילד החמד שתלוי על זרועה - אשטון מסתובב עם דמי מור הלוהטת, וקמרון היתה זוגתו של ג'סטין טימברלייק עד לא מזמן. על הנייר מובטחת לנו קומדיה רומנטית בסגנון הוליווד של פעם על הפכים שנמשכים, מקריות ורדיפת בצע עם שני כוכבים חתיכים שגם בנים וגם בנות יכולים להתבדר ממנה (בעזרתם של שחקני משנה כמו רוב קורדרי מה"דיילי שואו" ודניס פארינה). על הנייר סרט שאורכו 90 דקות הוא קלף מנצח, כמו גם הבאזז הנובע ממינון נכון של רכילות וליהוק שיכול היה לעבוד, לו רק היתה כימיה בין חובב הנשים הבשלות וטורפת הקטינים. או אולי הכימיה בין השניים היתה משכנעת יותר לו רק קמרון דיאז היתה קצת פחות כתומה.

ג'וי (דיאז) היא ברוקרית הישגית, פצצה קרייריסטית נטולת הומור, שמתכננת כל פרט בחייה. ג'ק (קוצ'ר) הוא סטלן עצלן שרק רוצה להתקרחן ולהזמין בחורות לדירה השווה שלו. הקלישאה הרגילה על גברים ממאדים נשים מנגה, רק שהפעם האישה ממנהטן והגבר מברוקלין. לאחר שזה מפוטר (על ידי אבא שלו), וזו נזרקת ומושפלת על ידי הארוס הפוץ שלה, הם נפגשים במקרה במלון בעיר הנוצצת, שותים עצמם לדעת, מתחתנים בלהט הרגע ולמרות ההנגאובר מחליטים לעשות את הדבר הנכון - ולהתגרש. א-מה-מה במקום להגיד "העו"ד שלי ידבר עם העו"ד שלך" , או "מסמכי הגירושין ישלחו אליך ברגע שאחזור לעיר", הזוג הטרי פוצח במריבה מטומטמת באמצע הקזינו ובטעות גם זוכה בשלושה מיליון דולר.

בהיעדר הסכם טרום-נישואין או מבוגר אחראי, מצוידים בהאנגאובר קשה ובשני חברים מעצבנים במיוחד, השניים מתקשים להפגין בגרות ולחלק ביניהם את הכסף, ולכן הולכים לבית המשפט. מאחר והימים הם ימי שלטון בוש, השמרנות וערכי המשפחה רלוונטיים יותר מתמיד. ג'וי וג'ק הבלתי נסבלים מוצאים עצמם מול שופט שלא רק שלא סובל אותם, אלא גם מאמין במוסד הנישואים ובניסויים בבני אדם. כדי שהם ילמדו איזשהו לקח (חוצמ "אם תשתו פחות תקומו עם פחות כאב ראש"), הוא מציב להם אולטימטום - או שתחיו כזוג נשוי, או שהכסף הלך.

במקביל לטיפול זוגי בניצוח הפסיכולוגית קווין לטיפה, השניים עושים כל שביכולתם לעלות אחד על העצבים של השני, לגרום לחיי בן הזוג להיות בלתי נסבלים, ולהפוך את השהות המשותפת לסיוט מתמשך. אשטון משתין בכיור כשתורה של קמרון לעשות כלים, היא שולחת לו חשפניות בכדי לתפוס אותו בוגד בה. אשטון מלעיט את קמרון בכדורי מרץ ושולח אותה לעבודה כשהיא בהיי וכנקמה היא מזמינה את הוריו לארוחת ערב. עליתי פה על משהו או שהתסריט לא מאוזן?

אבל הפקת הסרט לא רק מתעללת בדמותה הקולנועית של קמרון דיאז, שגם טוגנה במכונת השיזוף כמו היתה צרפתיה שנשכחה על החוף. במקום קומדיה רומנטית חמודה קיבלנו עיסה מקושקשת של בדיחות אשכים דלוחות. מי שכתב את התסריט שכח לצייד את קמרון ואשטון בתכונות שיגרמו לקהל לחבב אותם או לרצות שיהיו ביחד. עזבו שהסרט קרוי על שם לאס-וגאס ובכלל ממוקם בניו יורק. חפיף ששחקני המשנה מתבזבזים (קווין לטיפה הולכת לאיבוד בתור יועצת הנישואים, דניס מילר מפוספס בתור השופט הקשוח) - אבל הסרט גם שטחי וגם מרושע.

אומרים שהתרופה הטובה ביותר להאנגאובר היא עוד אלכוהול, אני חושבת שבמקרה של "מה ש" גם זה לא יעזור. לא לצופים, לא לתסריטאים, ובטח לא לקמרון דיאז הכתומה, המסכנה.