לא משנה

הגוף הוא תמיד המדד המדויק ביותר להשפעתו של סינגל: הוא יכול לגרום לך להרים את הידיים בתנועות גיטרה או באגרוף לשמיים של מסיבה, לנענע את הגב, להטריד את השכנים מלמטה ברגל עצבנית מטופפת, העיקר שתהיה סיבה לזוז. "רכבת לצפון", הסינגל החדש של אסף אמדורסקי, מעולה בגלל שיש בו את כל אלו: מכונת תופים קצרה שפותחת, קלידי אווירה מושלמים וריף גיטרה ענק של אוהד קוסקי (קרח 9, הקוסקים), שהוא פרפרזה על אחד מהיפים שבשירים, “touched by the hands of new order". ההברקה העיבודית הזו של אמדורסקי היא כנראה תוצאת הניסוי וטעייה של "קדימה אחורה", אלבום הקאברים הכושל שלו: שם ניסה אמדורסקי להפגין את אהבת האייטיז שלו על ידי חיבוק דב שחנק שירים ענקיים והותיר אותם חסרי נשימה. ב"רכבת לצפון", האוויר הצפוני שנושב מהטקסט (הבינוני, חייבים לציין) משחרר את השיר קדימה, ישר לתוך הנקודה ממנה הוא לא יצא בחודשים הקרובים.

כמעט עשר שנים עברו מאז "מנועים שקטים", יצירת המופת הגדולה של אמדורסקי. עשר שנים בהן הותיר למעריציו אישיות בעייתית, הרבה החלטות שנויות במחלוקת ואף לא שיר מקורי אחד לאהוב. "רכבת לצפון", שנוסף ל"ביחד" הנפלא מלפני כמעט שנה, מחזירים את אמדורסקי לקדמת הבמה של הציפיות לאלבומו החדש שמתקרב ובא. יותר מדי זמן עסק אמדורסקי בבריחה עליה הוא מדבר בשיר, כאילו הוא זה שארז תיק לצפון והוא חוזר עכשיו, אחרי עשר שנים ופיאסקויים נוסח "גריז". למרות ששירתו של אמדורסקי כבר לא תחזור לעולם לשילוב המושלם בין רוך וקושי, קצת מרגש לראות את אחד הגיבורים המוזיקליים של שנות ה-90 (שבניגוד לכמה מהם, החזיק בתואר הנ"ל במשך עשור שלם ולא רק לכמה דקות) חוזר לעסוק במוזיקה טהורה. אם רמתו של האלבום החדש תעמוד ברף של "ביחד" ו"רכבת לצפון", לגוף שלכם צפויה עבודה קשה הקיץ.

אסף אמדורסקי, "רכבת לצפון", א.א מוזיקה

שירי אורגיות הם משהו שבדרך כלל צריך להשאיר לסנופ דוג, אבל "מלכה באיה", הרכב הגולשים החביב מרמת השרון, החליט שהוא לוקח את המשימה על עצמו. שירם בנושא, "אם את בעניין", הוא אמנם מופת לכל הדברים שאסור לכתוב, אבל על תחרות "פסטיבל השירים של ישראל" מ-2006 זה עבד והם זכו במקום הראשון. אלבום הבכורה של ההרכב, "שונה מבפנים" שמגיע שנתיים, אחר כך מגלה אצלם – לשמחת המאזינים – צדדים נוספים ואינטליגנטיים. למשל "רוחות מלחמה" האנרגטי והמעט אפל, או "בערך", העדין והמהורהר ביחס ליתר השירים בדיסק. במהותה, מנסה מלכה באיה להעלות ארצה את רוח הים שמנשבת בשיריו של ג'ק ג'ונסון (יכוונו את טילי החיזבאללה לראשי ולא אבין מה הקטע של מעריצי הבחור הזה) ואף מבצעת שיר שלם שלו ("מוצא אחר"), אלא שזה לא מספיק. ובמובן החיובי של הביטוי: יש ל"מלכה באיה" מה להציע למוזיקה הישראלית מלבד אסתטיקה חסרת מיקוד ועניין. יש להם מה להציע מלבד טקסטים כמו "אם תלך אם תיסחף/תרחק מן הנקודה/גם אם בדרך הקשה/אתה תלמד לחזור בחזרה", שנשמעים כאילו נלקחו מספר הדרכה מיסיונרי המכיל את שירת שוטי הנבואה. גם הכיוון השטותי של "לכל סיר יש מכסה לכל שולחן יש כסא/אני אוהב אותך" לא עובד מעבר לפזמון הראשון, ובוודאי לא לאורך רובו של אלבום. הבעיה של "שונה מבפנים" היא שמלכה באיה כנראה לא מוכנה עדיין להראות למאזינים היכן בדיוק היא "שונה מבפנים" והיכן עובר הגבול בין הרוח הילדותית של הטקסטים למוזיקאים המוכשרים שהם.

כשזכו מלכה באיה בתחרות השירים ב- 2006 הם גברו על מועמדים חזקים. אפילו חזקים מאד. הם השאירו מאחור את "עזרה בדרך" של נעם רותם ואת "עיניים זרות" המדהים של רונה קינן. גם אם זו לא הייתה זכייה מוצדקת, היא לא הייתה מופרכת: יש במלכה את הפוטנציאל להיות להקה שתקל במעט את הכובד המושרש במוזיקה הישראלית, הכובד שמבטל במחי יד כל תנועת רגליים בלתי רצונית ושהקצה ז'אנרים שלמים מחמת מיאוס פוליטי. כשמלכה באיה ימצאו את האיזון שבין הדינמיקה לאינטליגנציה, הם יוכלו להראות איך הם באמת "שונים מבפנים" לא רק רודפים אחרי אורגיות.

מלכה באיה, "שונה מבפנים" הליקון