דידי איידול

וכך, הגענו לסוף. זה היה הסוף הצפוי ביותר בהיסטוריה של התכנית, ושני המועמדים החביבים על ההפקה ועל השופטים הגיעו לגמר. השופטים וההפקה הצליחו לשמור על הפיקציה שמדובר בקרב צמוד. התוצאה היתה אחרת.

על מה לא נדבר כאן? על מטפורת האגרוף הדבילית שנסחטה כאן הרבה יותר מדי במהלך העונה. אבל סיכומים עושים בסוף, ואנחנו בהתחלה. אז הבה ניגש להופעות.

בחירת קלייב דיוויס – "I Still Haven't Found What I'm Looking For"

ביצוע מאד סולידי. מבחינה ווקאלית, הוא מושלם. אבל למרות שזה שיר נהדר, הוא לא ממש הולם את קוק. או הופעת איידול. קשה לי לשים את האצבע מדוע. השופטים התלהבו. שזה נחמד.

שיר מתחרות כתיבת השירים - "Dream Big"

אין לי ספק שקוק שמח להיתקל בשיר הזה ברשימת עשרת הזוכים בתחרות - בלדת רוק שהיא קלאסית עבורו. לא שיר טוב, אבל שיר שהוא יכול לעשות ממנו דברים טובים. וזה בדיוק מה שהוא עשה. הופעה טובה יותר מהראשונה. ממוצע התגובות של השופטים די קרוב למציאות.

בחירת המתמודד – "The World I Know"

ביצוע יפה מאד, אבל שוב - לא מפיל. ברשימת "הביצועים הטובים של דיוויד קוק", זה נכנס בסביבות סוף העשירייה הראשונה. שזה אחלה, אבל לא מה שניתן לצפות לו בגמר. מצד שני, התשובה שלו לביקורת של סיימון היתה התשובה הנכונה ביותר האפשרית.

בחירת קלייב דיוויס – "Don't Let The Sun Go Down On Me"

אם היו לי השגות על הבחירה של אדון הסית' לקוק, הרי שהבחירה כאן כבר ממש רעה. למרות שהשיר הזה מכיל בדיוק את התווים הגדולים וה"איידוליים" שהיו חסרים בשיר הראשון של קוק, הוא גם שיר... נו... לא טוב. והביצוע של ארצ'י היה מתאמץ מדי. השופטים היו בהופעה אחרת. ממש טובה. חבל שגם אני לא הייתי שם.

שיר מתחרות כתיבת השירים – "In This Moment"
גם ארצ'י ודאי שמח למצוא את השיר הזה ברשימה. כי הוא מתאים לו כמו שהשיר של קוק התאים לקוק. זה שיר נוראי, כמובן. על סף המחליא. אבל הוא נותן פלטפורמה מושלמת לקול של ארצ'י. וגם בשבילו, ההופעה השנייה היתה טובה מהראשונה. אבל לא טובה כמו שהשופטים חשבו. באמת שנראה לי שהשופטים נמצאים ביקום חלופי. אולי זה המקום בו רנדי גר תמיד?

בחירת המתמודד – "Imagine"

היי, זוכרים שהוא שר את זה בפעם הקודמת? זוכרים ששנאתי את זה? לא? ובכן, הנה אני מצטט את עצמי. בשלב ההוא היו המון מתחרים ומעט מקום לכל שיר, ככה שאפשר לצטט את כל הפסקה: "ההפקה רוצה אותו בגמר. נקודה. הביצוע? ווקאלית הוא מעולה, אבל זה היה ביצוע מייקל בולטוני/סלין דיוני. פסבדו מרגש, ולכן מחליא". ומבחינתי, זה עדיין תקף. אני שונא את זה. והפעם, גם היו לו זיופים.

השופטים המשיכו לחיות ביקום הנפלא שלהם, שבו דיוויד ארצ'ולטה הוא זמר מרגש ומוש-לם. ביקום שלהם יש לו גם סיכוי לזכות. כלומר, חוץ מביקום הממש מרוחק של סיימון, שבו הוא הפייבוריט.

גמר לא טוב. לקוק לא היתה הופעה גדולה בגמר, ולארצ'י היו הופעות שנעו בין הסביר לנוראי.

הג'ננה של פולה - 9 מתוך 10
הכריזה ראשונה שקוק לוקח. ולמרות שהיא עדיין מטורפת כפשפש, היתה קוהרנטית יחסית לפעמים. ובכל מקרה, הטירוף שלה הואפל על ידי...

הטמטום של רנדי - אינסוף
אף פעם לא חיבבתי את רנדי ג'קסון, כי טמטום היא תכונה לא חיננית. העונה הוא פשוט עצבן אותי בכל פעם שהוא פתח את הפה. פשוט נורא

התשכבו כבר של ראיין וסיימון - 8 מתוך 10
כן, עדיין יהיה טוב אם סיימון ימצא את זהותו המינית האמיתית ואם שניהם ימצאו אהבה. או לפחות יבלו את הלילה. אבל נראה שקצת נמאס לשניהם מהעניין הזה.

* זוכרים את ג'וסייה? זה שזכור מהאודישנים בתור "זה שגר באוטו" וגם בתור "זה שלא ברור איך לא העבירו אותו בהוליווד" וגם בתור "זה ששר את 'גרייס קלי' טוב יותר ממיקה". נו, זה שבעולם מושלם היה דיוויד ארצ'ולטה של העונה? הוא חתם השבוע על חוזה עם וורנר. אני מקווה שהוא ימכור יותר אלבומים מקוק וארצ'י ביחד.

* בתוכנית ההופעות, הם הראו את דוטרי ברצף "זוכי התואר". הממ. גם אני הייתי רוצה להדחיק את הזכייה של טיילור היקס, אבל רבאק.

* הביצוע החוזר של ג'ייסון ל"הללויה" היה ביצוע הסולו הטוב ביותר השבוע (לא כולל זוכי עבר). ביתרון עצום. אין צדק.

* הביצוע של ברוק וגראהם נאש ל-"Teach Your Children" היה הדואט של השבוע. עדיין אין צדק.

* שאלוהים יעזור לכולנו. בריאן אדמס?

* זה נדמה לי, או שאמנדה הייתה שיכורה לגמרי?

* האם ההפקה מבינה כמה "Freedom" הוא בחירה אירונית בתור שיר הסיום של 12 הפיינליסטים?

צריך לזכות: קוק. Duh

זכה: קוק. Duh. ביתרון שמילה טובה לתאר אותו תהיה "עצום". ההפקה עבדה, כאמור, כדי לייצר מתח פיקטיבי. אבל תכלס, יש פחות בנות 15 מאנשים שהם לא בנות 15. הניצחון הזה בכיס של קוק כבר שבועות, והמתחרה היחיד שיכול היה לסכן אותו היה ג'ייסון קסטרו. או ג'וסיה. באמת חבל שלא העבירו אותו.

זאת הייתה עונה לא טובה של איידול. טובה יותר מ-5, אבל הרבה פחות טובה מ-4 ו-6 (התחלתי לצפות בעונה הרביעית). ובכל זאת, עדיין התוכנית הטובה מסוגה.