אקדים ואומר ש"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" רחוק מלהיות סרט גדול. בואו פשוט נוריד את זה מהפרק בכדי שאי אילו מביני דבר ואניני טעם לא יתחילו לחרבן לי ניטים ממרומי גילם המבוגר, ניסיונם הרב, הציניות האינסופית שלהם והעובדה שכשהם היו בני חמש-עשרה, עשו את הסרטים הכי מרגשים. "שודדי התיבה האבודה" הוא ללא כל ספק סרט הרבה הרבה הרבה יותר טוב כמו גם "המקדש הארור", שהוא רק הרבה יותר טוב ו"מסע הצלב האחרון" הוא רק קצת יותר טוב, ולהזכירכם מדובר בסרט שהוא בהחלט לא חרא, ותסלחו על השפה.
ברמת הסיפור ישנה הרגשה חזקה של חיפוף בכל מה שנוגע להרפתקה עצמה ובסרט שהוא המשך ישיר לטרילוגיית הרפתקאות, מדובר בבעיה חמורה. עברו כמה שנים מאז שד"ר ג'ונס כיכב לנו בסרט הרפתקאות וסביבתו התקופתית עודכנה לתחילת המלחמה הקרה והפחד האמריקאי מקומוניזם. אי לכך, ה"רעים" ב"גולגולת הבדולח" הם הסובייטים ובראשם אירינה ספאלקו היפהפייה (קייט בלאנשט), המדענית האהובה על סטאלין וחוקרת תורות הנסתר (וחייבים להודות שיש משהו מאוד מרשים בלראות את הקומוניסטים בתור הרעים המוחלטים בסרט הרפתקאות אמריקאי, שמתרחש בתקופה הזו).
מבחינת יוצרי הסרט, אין שום תובנות בואך שנת 2008; אין שום הצגה "הוגנת" של שני הצדדים וטוב שכך - אנחנו בשנות החמישים, הקומוניזם הוא מהשטן, הוא מאיים על דרך החיים החופשית שלנו ומי שלא מבין את זה הוא קומוניסט (ואותו לסנטור מקארתי). בכל מקרה, ספאלקו מתעניינת בגולגולת מסתורית שפרופ' אוקסלי (ג'ון הארט בתפקיד די מיותר), חבר עבר של ד"ר ג'ונס, לכאורה מצא, איבד בעקבותיה את שפיות דעתו והחביא. לאחר שהוא מצליח לחמוק מהרוסים המאיימים עליו פוגש ד"ר ג'ונס במאט וויליאמס (שייע לה-בף), פרחח צעיר שטוען כי הסובייטים שבו את ד"ר אוקסלי ואת אימו וד"ר ג'ונס הוא היחיד שיכול להצילם. המשימה תיקח את השניים לאזורים הכי נידחים בדרום אמריקה ובסופו של דבר למבנה מסתורי ומוגן בלב ליבה של פרמידת מאיה עתיקה. מיותר לציין שגם הרעים יגיעו לשם ויהיה בלאגן גדול.
מייקל ביי יכול לחלום
שפילברג הוא גאון של קיצונויות. כאשר הוא עושה דברים בגדול, הם מגיעים הכי בענק שרק אפשר; מייקל ביי יכול רק לחלום שהרגע הכי יקר מהסצנה הכי בזבזנית בסרט שלו תיראה ככה. ב"גולגולת הבדולח" יש ארבעה עד שישה רגעים ספציפיים, שרק בשבילם שווה לשלם כרטיס ולקנות פופקורן וקולה, כי בבית שלכם זה לא ייראה אותו דבר. מצד שני שפילברג הוא גם זה שחשב על האדוות בכוס המים בג'יפ, הרומזות על בואו של הטי-רקס ב"פארק היורה", כלומר השילוב בין כסף שמבוזבז בצורה נכונה, לבין רעיונות ויזואליים פשוטים-אך מבריקים, שתורמים ערך מוסף לכל ההפקה, הוא אחד מהמאפיינים הבולטים שלו וממנו יש כאן בשפע. למרות שמעטים הם הסרטים המושלמים שמושתתים על טהרת מרדפי הג'יפים, השניים שיש ב"גולגולת הבדולח" הם לפנים. בסוף של המרדף השני כבר היה תפוס לי הגב. לעומת זאת, כאשר אינדי יושב בדיינר קטן ומשוחח עם מאט הפרחח, הרחוב התקופתי שבתנועת מצלמה איטית וארוכה, מתגלה מבעד לחלון, על כל ניצביו האותנטיים ומכוניותיו התקופתיות, הוא מרשים הרבה יותר.
להגיד ששפילברג "איבד את זה", יהיה פשוט לא נכון. גם ב"מינכן", "דו"ח מיוחד" ו"אינטליגנציה מלאכותית", שלושה מהתסריטים הכי פחות טובים עליהם עבד, אפשר היה להרגיש כל שנייה ששפילברג נמצא על כס הבמאי. מהבחינה הזו, "גולגולת הבדולח" אינו יוצא מן הכלל. נקודת אור נוספת ב"גולגולת הבדולח" היא הריסון פורד. הוא אולי בן 66, אבל הוא עדיין אינדיאנה ג'ונס; זה לא ג'יימס בונד וזה לא באטמן - יש רק אחד כזה ובצדק. בין אם במשפטי המפתח שלו, באדישות המפורסמת שלו או בעובדה שלפחות פעם אחת בסרט פעלול מסמר שיער שלו יגמר בכישלון מבדח, אינדיאנה ג'ונס האיש, גם אם הזקין, נשאר אותו האיש.
אבל, כאמור סרט גדול זה לא. הסיפור מאוד חלש הדמויות המשניות מאוד לא מושקעות (ואם כבר לא מושקע, לפחות שתהיה איזו קייט בלאנשט אחת) והסוף כבר ממש מבאס. "שודדי התיבה האבודה" הוא סרט גדול. אם תשוו, תתאכזבו ואני יודע שקשה מאוד לא להשוות. אבל אם בא לכם סרט הרפתקאות מהנה של סטיבן שפילברג, שבמקרה גם יש בו את אינדיאנה ג'ונס, אז היי, יש סרט כזה עכשיו בקולנוע.