לדבר על גבריות

פעם אמרתי לאשתי: מוזיקה היא משהו שמגיע אליך מבחוץ, אבל אתה מסוגל להבין אותו רק אם הוא כבר התנגן אצלך בפנים. כשהיא קטנה ורגילה מוזיקה היא המפלצות שרדפו אותך בילדות, הסתתרו מתחת למיטה שלך ויללו ובכו בלילה. אבל כשהיא גדולה באמת היא באה כמו קול מעולם אחר. בגיל ההתבגרות אמרתי לה, ואז עוד לא היתה אשתי. אז עוד לא נולדו לנו שני ילדינו. אבל היא חוזרת ומזכירה לי את האמירה הזאת, מילה במילה. ואני חושב: הייתי צעיר. נעורים הם אליבי טוב. ואני חושב: כמה תמים הייתי כשאמרתי את זה. ואני חושב: צדקתי. בזמן ההוא רקדתי. בזמן ההוא הייתי רוקד והמוזיקה היתה באה אל הגוף. ושריר הפנים נענה, ושרירי הרגליים נענו, והאגן, והגפיים, והעצמות הדהדו. גם עכשיו, בכל פעם שאני מוצא שיר שפוגע בי, אני חושב: צדקתי. אבל עכשיו המצב שונה. ואני רוצה לתת לו מובן. כך נולד הרעיון להרכיב את הפודקאסט הזה, מהניסיון להשחיל על חוט את כל הפעמים האלה, להבין, תוך כדי עבודה, תוך כדי איסוף שירים, תוך כדי מכות ברק קטנות מן הרשת, שבמעמקיה, בגלישות ליליות, אני מוצא אותם: לא סתם לשים שיר ליד שיר. לרצף יש כוח להגיד, ההלחמה היא יצירה מחדש.

כשהקשבתי לשיר של ג'ייסון מולינה, השיר שפותח את הפודקאסט, ידעתי שאני רוצה לדבר על גבריות, הקול הזכוכיתי המעונה שלו, צווחה נקרעת בחושך הגדול. כשאני עוצם את עיני, אני רואה אותו הולך בתוך חושך, כלבים ונחשים מקיפים את רגליו, והוא לא תופס, בבדידות שלו הוא לא תופס, שמיליוני גברים מנסים כמוהו, בתוך החושך הגדול שמכסה אותם, להיחלץ, גם הם חותרים, מתאמצים להגיע לאנשהו. ככה החלטתי שהפודקאסט יורכב רק מקולות של גברים, שיגיד משהו על גבריות. וכשאיתרתי את השיר של Built to Spill, שסוגר את הפודקאסט, ידעתי שאני רוצה לדבר על אינסוף. גברים, כמו רנדי בשיר הזה, תמיד הגדירו את עצמם מול האינסוף, הלכו אליו וחזרו ממנו, פחדו מפניו והדחיקו אותו, גברים שאומרים לעצמם, אל תירדמו על ההגה, אל תקראו בספרי הנביאים, גברים שמשתקעים באהבה, שמאמינים שהיא תיקח אותם אל הבר הקרוב, אל סוואנה, אל מקום לבן, אל האינסוף הזה, אינסוף תמים, אינסוף ילדותי, אינסוף אווילי – הפשטה שנמצאת במחשבה על הדברים ולא בדברים עצמם: דמיינו את החפץ הכי גדול שאתם יכולים, עכשיו אמרו לעצמכם: זה רק שבריר של מה שגדול באמת. מה המספר הכי גבוה שאתם מכירים? הוסיפו לו אחד, ועוד אחד. כך נולד אינסוף, אחרי כל מספר מגיע מספר נוסף. ובספר על יסודות המתמטיקה קראתי ציטוט של ויטגנשטיין: ומי ערב לנו שאחרי המספר הטריליון ומשהו סדרת המספרים לא מתחילה לרעוד? מי ערב לנו שהיא לא מתחילה לרצד? להתעוות? להבהב?

ואולי, מי אומר לנו שהיא לא מתחילה להיות מוזיקה. והרי זה התיאור היפה ביותר של היקום שיש לפיסיקה המודרנית להציע – כל הקיים הוא ריטוט של מיתר, כל חלקיק הוא רעד של מיתר קטנטן. ובלילה אני הולך ומוצא את השירים בתוך השדה השחור של הרשת, כמו כוכבים קטנים, גוועים, כמו ערים ריקות ששטפה הקרינה, שהבריקה אותן והן בוהקות. אני מוצא את השירים ושומר אותם לרצף שיבוא.

והרצף, יש לו הגיון. הרבה שירים חסרים לי בפודקאסט. הייתי רוצה שגם הקול של ריימונד ראפוזה מCastanets ישתלב, שהוא ייאנק בקול הארצי שלו, הגס שלו, המסתכן שלו, "זה בסדר לרצות יותר מזה," כשההרמוניה מתחתיו מתפרקת לרעשים, לגניחה של דיסטורשן, לנהמה של כלי נשיפה. אבל לא יצא. אבל השיר לא עבד ברצף. אבל השיר נחלש מן השכנות. ורציתי אותו, כי כל הרעשים בשיר הם מין ערימה של דימויים מקולקלים, כמו שהרוקנרול הוא דימוי מקולקל של תשוקה. אני מרגיש אותה כשאני בא אל המוסיקה עוד פעם, בלילה, בשקט של הלילה, כשאני נכנס אל הקרביים של מכונת הלילה. ובהתחלה העור מתקלף, ואחר כך הבשר נבקע, ואחר כך העצמות מתפצפצות, ואני רק ריצוד, אני רק תנועה חטופה, אני רק מספר בסדרה גדלה עד אינסוף, מתרחבת. וכשאני מבין את זה אני נבהל. ואני קם ומכבה את המחשב, ואני קם ויוצא מהחדר, ואני קם וחוזר אל החיים, שם מחכה לי אשתי, ושם מחכים לי שני הילדים.

Ring the Bell, from "Didn't It Rain", Songs: Ohaia, 2002
No Cease Fires!, from "City of Daughters", Destroyer, 1995

I See a Darkness, from "I See a Darkness", Bonny "Prince" Billy, 1999

Disco Sheets, from "2nd EP", The Wolf Parade, 2005

For Real, from "Black Sheep Boy", Okkervil River, 2005

We Rule the School, from "Tigermilk", Belle & Sebastian, 1996

Cue the Strings, from "The Great Destroyer", Low, 2005

Two-Headed Boy Part 1, from "In the Aeroplane over the Sea", Neutral Milk Hotel, 1998

Bathysphere, from "Wild Love", (Smog), 1995

The Engine Driver, from "Picaresque", The Decemberists, 2005

Part One, from "Everything All the Time", Band of Horses, 2006

He Who Flattened your Flame is Getting Torched, from "Ships", Danielson, 2006

I think I Need a New Heart, from "69 Love Songs Pt. 1", Magnetic Fields, 1999

Love Love Love, from "The Sunset Tree", Mountain Goats, 2005

Randy Described Eternity, from "Perfect from Now On", Built to Spill, 1997