אין סקס אחר

לא אתפלא אם לקראת יציאתו של הסרט "סקס והעיר הגדולה" לאקרנים נרשמה עליה בקבלת מרשמי "ציפרלקס" בבתי המרקחת. ההתרגשות המוגברת בקרב חסידיה, או יותר נכון - חסידותיה של הסדרה, יכול להוביל, במצבי לחץ וציפיה גבוהים מדי, להתפרצויות של התקפי חרדה. גם אני, כשעשיתי את דרכי לאולם הקולנוע, אחרי ארבע שנות בצורת טלוויזיונית וגעגועים אין קץ, סבלתי מפיק ברכיים, קשיי נשימה ודפיקות לב מואצות. בזמן שהסדרה שודרה הייתי בעיקר מש"קית ת"ש בחיל חימוש וכל שאיפותיי הסתכמו בלקרוע את תל אביב בלילות ואת זארה בימים. היום, מספר שנים אחרי, כשתל אביב קרעה אותי מעייפות וחנויות שהן לא זארה אבל גם לא פראדה כילו כל שקל בחשבון הבנק שלי, המפגש היה טעון ומרגש, כמו לחכות בשדה תעופה לחברה הכי טובה שמגיעה אחרי זמן ממושך לביקור מולדת. האם הרגע המיוחל באמת הגיע? איך יעבור המפגש ביני לבין המסך הגדול? האם קארי תתחתן עם ביג? האם קארי לא תתחתן עם ביג? האם אי פעם אתחתן?

ומנגד, באותו הכדור אבל לחלוטין ממארס, יושבים גברים בביתם וחרדים, מפחדים לצאת החוצה. אלה מהם שמחוייבים להפגין נוכחות ולהתייחס לתופעה, מגישי חדשות ותוכניות בידור בטלוויזיה, מנסים לכבוש את האימה מתחת לחליפה, וכושלים. אחרי ארבע שנים של שקט יחסי בגזרה וניסיונות נואשים לאלף את הסוררות, "סקס והעיר הגדולה" חוזרת. ההשלכות קשות מנשוא: מה יהיו שילובי הבגדים המאתגרים-מדי שיישמו בנות ישראל בקיץ הנוכחי? איזה גינונים חדשים יאמצו לעצמן? מה תהיה ההשפעה על המשך קיום המין האנושי אם קארי וביג לא יתחתנו? וגרוע מכך, מה יקרה אם הם כן יתחתנו?

"סקס והעיר הגדולה" היא כוסברה, או שלא יכולים בלעדיה או שמתעבים אותה, וזאת דווקא בשל היותה מוסד תרבותי, התנהגותי ואופנתי מכונן. האנטגוניזם כלפי הסדרה נובע מאותו המקום שבגללו הפכה "סקס והעיר" לסדרת להיט ולתנ"ך של נשים רבות: שיחות סקס שנונות ומנוסחות לעילא, בגדים ונעליים מרהיבים וכמובן - רקע שהוא לא סתם עוד "עיר גדולה" כפי שמרמזת הכותרת המהתלת, אלא האחת והיחידה – ניו יורק. יש שהסתפקו בקישוטים הללו כדי ללכת שבי אחרי הסדרה, יש שסלדו מהם, אך מי שבחר לקלף את המעטפת הנוצצת לא יכל לפספס את האוצר הגדול שנמצא בתוכה – סיפור על אהבה אחת גדולה. סיפור האהבה של קארי, שבו אין איידן, אין סמנתה ואף לא מיסטר ביג עצמו, הוא התגלמות הטראגיות השייקספירית. הבחורה ההיא, שהיא בעצם הגרסה האפשרית אך המשודרגת של כל אחת מאיתנו, ידעה לבחור את הנעליים הכי יפות בעולם ולא את הבחור הנכון להתאהב בו. לכן, "סקס והעיר הגדולה" הייתה עד הפרק האחרון שלה, מינוס רבע השעה האחרונה, בעצם סדרה מאוד עצובה על אהבה.

הרבה השתנה מאז ששודרה רבע השעה האחרונה של הסדרה ועד נקודת הפתיחה של הסרט והקסם של "סקס והעיר" התפוגג חלקית במעבר בין המסך הקטן לגדול, בעיקר בשל הליטוש הפלסטי והמתקתק מדי של הדמויות וסיפורי האהבה והחברות ביניהן. למעשה, אם הבמאי היה מחליט להוריד בחדר העריכה מספר סצינות שכוללת עירום חלקי - היה מתקבל סרט לכל המשפחה.

הדינמיקה במערכת היחסים של קארי וביג השתנתה פלאים בסרט. היא אמנם עוברת עליות וירידות, אך בצורה מתורבתת, בוגרת ונטולת אותם מאפיינים סאדו-מזוכיסטים מוכרים. אני בספק אם מישהו שHיגש כעת לראות את הסרט מבלי שצפה קודם לכן בסדרה יוכל להבין על מה הייתה המהומה הגדולה ואת מי בכלל מעניין המיסטר ביג הזה. אמנם התקציר שמובא במשך מספר דקות ספורות בתחילת הסרט על מעללי הסדרה מהווה איזשהו סיכום של אירועיה, אבל סיכום שטוח, שלבטח לא עושה חסד עם הסיפור על אהבה וחושך שהיה במרכזה.

בסרט ישנה אפיזודה אחת מרגיזה במיוחד, ששווה איזכור כיוון שבחיים לא הייתה חוצה את מפתן הדלת של ערוץ HBO. הפצעתה הארוכה מדי של ג'ניפר האדסון בתפקיד העוזרת של קארי, עם מבטא אפרו אמריקאי מאולץ ושלל תובנות קלישאתיות על אהבה, שמובילות את קארי ליישום אותן תובנות קלישאתיות על אהבה, לא רק מיותרת אלא ממש מחליאה.

ומנגד, רגעי הנהנתנות בסרט שוברים כל שיא ושיא שקבעו לפניו "קלולס" ו"השטן לובשת פראדה", כמו תצוגת שמלות כלה מרהיבות שלובשת קארי, ובראשן לא פחות משמלת קוטור של גליאנו ל"דיור", הפנטהאוס המדהים וחדר הארונות בפרט שרכש מיסטר ביג והריזורט היפהפה במקסיקו בו נופשות הבנות. רק חבל שקישוטים כמו אלה, שבסדרה סוככו על הפנינה, בסרט הם הם הפנינה. ובין הקישוטים הנוצצים לשמאלץ ההוליוודי הבהחלט נמנע, פזורים מספר מצומצם של רגעים אנושיים מרגשים, שנוגעים לאהבה הזאתי של קארי, ויודעים ללחוץ לנו, הנשים, בדיוק על הכפתורים הנכונים. רגע אחד אף הצליח לסחוט ממני זוג דמעות.

לא אכחיש כי בהחלט ציפיתי ליותר, אבל אם הייתי חכמה יותר ודאי הייתי חוסכת לעצמי מראש את התקף החרדה ומבינה שכשסדרה ניו יורקית הופכת לסרט אולפנים הוליוודי - סביר שהיא תהפוך לקומדיה רומנטית בינונית. ועם זאת, בתום הצפיה בסרט חשתי, ולראשונה בחיי – יש לציין, הזדהות עם קארי בראדשו. כפי שהיא לא מצליחה להרפות מאהבתה לביג, כך אני לא יכולה להרפות מאהבתי ל"סקס והעיר הגדולה". כפי שהיא חזרה שוב ושוב לזרועותיו - אני אשוב ואשוב לצפות בסרט בבית הקולנוע, ואולי בסוף, כמו מיסטר ביג, הסרט ישיב לי את האהבה הגדולה לה ייחלתי.