פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מק'סתמי

      פטריק דמפסי הוא יו גרנט החדש. גם אחרי "ארוס עליה" רומי מיקולינסקי לא מצליחה להבין על מה כל הבלאגן

      ביני ובין אחותי יש חלוקת תפקידים ברורה. מילדות היא היתה במחנה של ירדנה ארזי, בעוד אני החזקתי מעופרה חזה. היא תמכה בדוראן דוראן, אני התעלפתי מוואהם!. כשגדלנו, העניינים המשיכו באותו הכיוון – לדעתה הגבר השווה בעולם הוא יו גרנט, ואני חושבת שהוא מלפפון אנמי. מאחר וגרנט מתבזבז לו בסרטים כמו "מילים ולחן" ו"חלומות אמריקאים" ולא מתוכנן המשך ל"ברידג'ט ג'ונס" שיגאל את הקריירה שלו, אחותי מסתפקת בפטריק "ד"ר מקדרימי" דמפסי. אני כמובן מחזיקה מחברו לסדרת הבית חולים הנחנחית "האנטומיה של גריי" - אריק "ד"ר מקסטימי" דיין. אבל לא זוטות כאלו יפריעו לנו ללכת לסרט בנות בעל שם מנצח כמו "ארוס עליה". או להכתיר את מקדמפסי כ"יו גרנט" של הרגע.

      ובכן, ממש כמו דמותו של יו גרנט ב"רווק פלוס ילד", טום בייל (דמפסי) הוא רווק עשיר ומבוקש, שלא עושה כלום לפרנסתו. בעוד גרנט הוא פלייבוי שחי חיי מותרות בלונדון, ב"ארוס עליה" דמפסי הוא רווק הולל ששולט ביד רמה בנשות ניו יורק. אותו מטרוסקסואל חושב שפיצח את השיטה ומנהל את מערכות היחסים שלו לפי חוקים נוקשים (ומטופשים) ביותר: לא יוצאים עם אותה בחורה שני לילות ברציפות, בכלל עדיף שלא להפגש יותר מפעם בשבוע, וימי שבת מוקדשים לחברתו הטובה ביותר, חנה (מישל מוהאן). את חנה הוא הכיר בימי הקולג' הפרועים – הוא חשב שהוא נכנס למיטה של שותפתה לחדר – היא חשבה שזה לא מצחיק ורססה את פניו בגז מדמיע. בכלל חנה היא בחורה רצינית. קודם כל יש לה עבודה (לטום כאמור אין צורך באחת כזאת), ועוד במוזיאון, מה שמראה שהיא נורא אמנותית, ולכן גם רומנטית. יש לה גם לב טוב, היא תמיד מוכנה לבוא בתור הדייט של טום לחתונות של אביו – סידני פולק, שהלך לעולמו בשבוע שעבר, בתפקיד חרמן זקן ומתחתן סדרתי, בהברקה ליהוקית.

      חנה היא אולי לא בלונדינית כוסית כמו שאר הבנות שטום יוצא איתן, אבל היא מצחיקה, לא נודניקית ותמיד זמינה. עד שהיא נוסעת לשישה שבועות בסקוטלנד בגלל הדבר הלא ברור הזה שנקרא עבודה. טום מתגעגע ומתחיל להבין שחנה היא היא האישה בשבילו, אבל לחיים יש תכניות אחרות וחנה פוגשת ומתאהבת בקולין (קווין מק'קיד) - סקוטי עשיר וחתיך (נגיד), שמציל אותה מסופת ברקים, עדר כבשים, או שניהם יחד. וכאן התסריט מקבל את הטוויסט הראשון שלו: קחו את "החתונה של החבר שלי" עם ג'וליה רוברטס בתפקיד החברה הכי טובה של החתן שבעצם מנסה להרוס את החתונה, ותחשבו על מקדמפסי בתפקיד השושבינה (שבעצם מנסה להרוס את החתונה).

      מגרש ארוסים

      לא צריך ללכת רחוק מדי בכדי להבין ש"ארוס עליה" משחק עם כל קלישאות הז'אנר, מערבב את ג'וליה רוברטס עם יו גרנט ומוציא את דמפסי הנהנתן כטמבל לא מזיק ולא ממש בוגר. הנסיון שלו לחבל בחתונה מתמצה בתכנית המבריקה "אם אני אהיה השושבין הכי טוב בעולם היא תבין עד כמה אני הגבר המושלם בשבילה", וזה, תסלחו לי, אולי מאוד חברי, אבל לא מאוד סקסי. דמפסי נכנס לתפקיד במהירות ומעורב בכל הפרטים מצבעי המפיות וסידורי הפרחים לארגון מסיבת רווקות. אבל רק בטירה בסקוטלנד, שם מתקיימת החתונה, הוא נקרא אל הדגל ונאלץ להראות לנו שהוא גם יודע להיות גבר. הסקוטים האלה לא רק קמצנים מסתבר, אלא גם קצת פרימיטיבים וב"ארוס עליה" מתקיים טורניר שלם לפני החתונה, משום שלפי מסורת המקום על החתן להוכיח את עצמו כראוי לכלה. וכך דמפסי מוצא עצמו נוטש את מכונית הספורט הפתוחה ועובר להתחרות בחתן המיועד, האביר על הסוס, שהוא גם אציל, גם בריון, וגם לא צריך להוכיח את הגבריות שלו (בסקוטלנד לא שמעו עדיין על מטרוסקסואלים).

      בעוד כמה מהדמויות בסרט בטוחות שדמפסי הוא גיי, לא ניתן אלא לתהות – מה קורה לגברים? האם בחורה צריכה גז מדמיע או לגרום לבחור להיות השושבינה שלה כדי שהוא יתעשת ויציע לה נישואים? לד"ר מקסטימי זה לא היה קורה. אבל אחותי בטח לא תסכים איתי. בכל מקרה מדובר ב-100 דקות בהן המח שלכם בחופש, נגיד בסקוטלנד. אולי הגברים שם לובשים חצאיות, אבל הגבריות שלהם לא מוטלת בספק.