להרוויח כספי

כשמנסים לנתח את אלבומה החדש של ירונה כספי, חשוב למחוק מילה אחת מהלקסיקון: מכאן ועד "בעניין הבאסים 2010", אסור להזכיר את הביטוי "הבטחה" על כל הטיותיו השונות, כולל תרגומים וסלנג. אין יוצרת בעולם שיכולה להישאר בגדר "הבטחה" במשך 14 שנים, עם יבול של שנת בצורת אחרי שואה גרעינית. כספי הוציאה עד היום אלבום אחד עם להקת גוונים כהים (שם שרה שני שירים אדירים) ורק אחרי 11 שנים הוציאה את "תני לשתיקה לבעור", שם השתיקה באמת בערה וקצת שרפה את כספי ויחד איתה את אותו כינוי בזוי. השיר שאפיין במדויק את כספי מודל 2005 היה "היסוסים", שהמחיש את חוסר היכולת של כספי להחליט.

החדשות הטובות מאזור ירונה כספי באלבומה החדש, "הירקון 51", הן שכספי פחות או יותר החליטה: היא זזה בין דיסטורשן מתפרץ ומעניין לבלדות אקספרסיביות בקצב די נכון. היא לא חזרה על טעות כמו ביצוע שיר של ויסלבה שימבורסקה (שהשאיר אותה לגמרי בלי אוויר, ולמעשה גם בלי לחן) והתמקדה בטקסטים שלה, חלקם מעולים וכמעט ספרותיים ("גדיה לבנה", במוצאי החג") ואפילו משדרים סקס וציפורניים בבשר ("לשונות מתערבלים").

היא עדיין שרה באופן מודגש מדי, כאילו היא לא מאמינה שיש לה מיקרופון ביד וקשה לומר שכל השירים מחזיקים עיניים עייפות. אך למרות זאת (והקאבר המיותר מאד ל"דבש" של פורטיס) כספי משחררת רסן, תופסת ביטחון ועדיין נשמעת כמו אחת הזמרות היחידות שממשיכה לקרוא ספרים. מכאן ש"הירקון 51" הוא עוד צעד קדימה בדרך להשלמת ההצתה המאוחרת של כספי. יום אחד היא אולי תצליח.

ירונה כספי, "הירקון 51", הוצאה עצמית

כשתופי הסינגל החדש של מופע הארנבות של ד"ר קספר מתחילים להתנגן, הלב דופק משל מיקססו עבורו את עשרת הדיברות: כמה להקות טובות שהתאחדו באמת חזרו לעשות מוזיקה חדשה? כמה מהן הופיעו מצוין לפני שהעזו להעמיד את עצמן שוב למבחן האוזניים החדשות? מה יקרה אם הוא יהיה נורא?

רף הציפיות מאורן ברזילי ושי להב מספיק גבוה כדי שיבחרו באופציית כוורת, אבל זו הסיבה שכנראה מדובר בלהקה המקומית הגדולה ביותר של שנות ה -90: האג'נדה שלהם התחילה והסתיימה באש המאכלת שגירדה להם בקצות האצבעות והובילה אותם לרוק'נ'רול. הופעות הקיץ המאוכלסות עד חנק שלהם יכלו להימשך לנצח, אבל השעמום אכזרי יותר מכישלון. היה ברור ממי שמחדשים את "Hung Up" בהופעות שלהם, שרוח התזזיתיות של מדונה תשרה עליהם (אולי חוץ מהקטע של כתיבת ספרי ילדים), כך שחומרים חדשים היו באמת רק עניין של זמן.

"היא כל הסיפור" הוא לא הסינגל הטוב ביותר שהוציאו מופע הארנבות של ד"ר קספר; הוא חביב ומשחזר (לפעמים במדויק מדי) את הרוח בשיער של “ Sunny Afternoon" הוותיק של הקינקס ואפילו בטוויסט קל את פתיחתו של "אהובתי השונה" מאלבומם השני. בכלל, "היא כל הסיפור" מכוון מדי לאותו אלבום שני מוערך וכושל, במקום לחזור לרגעי המופת של "הו הו", היכן שהקספרים דרסו את הפופ הישראלי עם משקפי שמש ותחתונים. הוא שיר מתוק ואינטליגנטי, שמדבר בחלקו על הדרך הקשה של השניים ("שנים בדרך/והמדבר נמתח לאט/סגרנו כל דלת") ואף מתעקל יפה בזכות כלי הנשיפה בחלקו השלישי – אבל הוא לא סוחף עד הסוף, בוודאי לא כמו המערבולת שלהב וברזילי מסוגלים לייצר בזרת של השראה.

למרות זאת, במובן מעוות קלות, האכזבה היחסית מ"היא כל הסיפור" היא החדשות הכי טובות למנגבי האבק מנעלי הלהקה המצוינת הזו: ניצוצות האנרגיה עוד שם והרעב לצליל חי שירטיב את הגרון הישראלי מיובש הרוק'נ'רול עוד מחכה להתפוצץ. תחושת הבטן היא שזה עומד לקרות, ושהקיץ הזה כולנו נזיע לתוך הקצב של הקספרים, כאילו "אחלום לנצח" יצא לפני שעתיים והשלום יגיע. עם פתיחת המו"מ עם הסורים, אפילו אפשר להתחיל להאמין.

מופע הארנבות של ד"ר קספר, "היא כל הסיפור"
(IMUSIC )