פעם, בימי הבריטפופ, היו המצעדים משופעים בפופ בריטי שמח של להקות עם זמרות פרחולות חמודות ואופנתיות עם חצאית מיני ואטיטיוד חוצפני. תחיית הזמרות הבריטיות הצעירות של התקופה האחרונה אמנם הביאה לעולם את לילי אלן, שאיכשהו מתקרבת להגדרה, אבל לא לגמרי. ובאשר לכל הסינגר-סונגרייטריות הצעירות וכוכבניות הסול החדשות (איימי וויינהאוס, דאפי, אדל, לורה מארלינג וכו'), להן באמת שאין שום קשר למודל הישן ומלא החדווה של שמפו, ריפבליקה, סליפר או אפילו הספייס גירלס.
בכל הלהקות האלה מינוני האינדי השתנו מלהקה ללהקה, כמו גם מינוני הפרחיות (לכן אלסטיקה לא נכנסו לרשימה) והקרבה היחסית למושג "להקת בנות", אבל כל הסולניות הצטיינו בגרביונים צבעוניים ופזמונים מעוררי קיפצוצים. אם לא אהבתם את הדברים האלה גם בסיבוב הקודם, דפדפו הלאה (כמו שאומרים האנשים שאומרים כמו שאומרים). אך אם בניגוד לרצונכם החופשי וההערכה העצמית שלכם מצאתם את עצמם מתגעגעים לימים השמחים של Ready to Go, אתם כנראה זקוקים ל-Ting Tings.
כמו מולוקו בשעתם, גם הטינג טינגס הם בחור וחתיכה בלונדינית (לא שהיא מגיעה לקרסוליים של רושין מרפי, אבל בכל זאת), והם עושים פופ דאנסי הפונה למצעדים תוך כדי לחיצה חזקה על דוושת האינדי-שיק, כפי שהוא משתקף מבעד לקטלוג הקיץ של טופ שופ. זה אומר, אגב, שהטינג טינגס עדיין יכולים לרכב על קצה טרנד הניו-רייב, שזה מבחינה מסחרית גם טוב.
הבחור של הטינג טינגס הוא ג'ולס דה מרטינו אחד שכבר כתב שירים לפרנסתו, אפילו לג'ורג' מייקל. הבחורה היא קייטי ווייט שהיא גם יפה וגם יודעת לשיר ובנעוריה היא עברה דרך להקת הבנות הכושלת TKO, שדה מרטינו כתב לה שירים. אחרי להקת הבנות ההיא, השניים ניגנו ביחד בלהקה שגם היא לא הגיעה לשום מקום, והצמד פרש כדי לנסות את מזלו באופן עצמאי.
מיזם שלא יכול להיכשל
את הטינג טינגס הקימו השניים במסגרת איזו קומונה בוהמיינית בסאלפורד, שבמנצ'סטר רבתי לא העיר הזוהרת ביותר בעולם, כפי שאפשר להסיק ממילות שיר הפולק Dirty Old Town, מפנינת הקיטשן-סינק A Taste of Honey או מהמוזיקה של ג'וי דיוויז'ן שזה כמובן מעולה לצבירת סטריט-קרד, עליו עובדת ווייט שעות נוספות במבטא שלה. ואם מוסיפים לחישוב את העבר המקצועי של השניים ואת עניין הקומונה האופנתית, מבינים כיצד אסתטיקת האינדי והאספירציות המצעדיות מובנות לתוך המוצר הטינג טינגאי מההתחלה. איך מיזם כזה יכול שלא להצליח?
הוא לא יכול. אלבום הבכורה של הטינג טינגס, We Started Nothing - עליו מדברים בסופרלטיבים שנוהגים לתאר בהם ממתקים, לא להקות - הגיע למקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי ולמקום ה-13 במצעד האינדי האמריקאי. מהרגע הראשון הוא מקומם אותך בנוסחתיות שלו ובידיעה הברורה שגם מה שמרגיש בו מתוק וטעים מהר מאוד ישאיר טעם לוואי מגעיל בפה אבל זה לא מונע ממך לאכול, כמובן. אלא אם כן אתה ממש חכם, מתוחכם ואנין טעם, שזה - תודה לאל לא המקרה שלנו.
האלבום של הטינג טינגס נפתח בסינגל השלישי שלהם, "Great DJ", שהוא לטעמי גם הקטע הכי טוב האלבום. בעזרת מילים שהולכות משהו כמו "הבנות אה אה אה אה אה אה אה אה, והבנים אה אה אה אה אה אה אה אה, והגיטרות אי אי אי אי אי אי אי אי, והתופים התופים התופים התופים..." מתאר להיט האלקטרו-פופ הזה את רגעי השיא של מסיבה במועדון. הרבה שירים כבר עסקו בחוויה הזאת, אבל כשזה עובד זה עובד זה עובד זה עובד.
אחריו מגיע הלהיט הגדול, "That's Not My Name", שהגיע בחודש שעבר כשהוא שוחרר מחדש - למקום הראשון במצעד הבריטי, והביס בדרך לשם גם את מדונה וגם את ריאנה, הודות לריף המנצח של להיט האייטיז "היי מיקי" של טוני בייזיל.
חוץ משני הלהיטים האלה (לא אוהבת את הסינגל "Fruit Machine"), יש באלבום הרבה רגעים משעממים וגם שיר אחד מעצבן בטירוף: "Traffic Light" הג'אזי שנשמע כמו קייט נאש. העניינים מתאוששים בהמשך בלהיט האלקטרו-דיסקו "Shut Up and Let Me Go", שהופיע בפרסומת לאייפוד, וב-"Impacilla Carpisung" שיושב על הסאונדים המגניבים של "Once in a Lifetime" של הטוקינג הדז.
גם כשהם משחקים אותה ומנפיקים להיטים מדבקים, אין בטינג טינגס קסם וברק אמיתיים. גם השירים המוצלחים שלהם הם זבל ובעוד פחות מחודש כנראה אשאל את עורך התרבות אם אפשר למחוק את המדור הזה מהארכיון. אבל שטויות אולי הדיסק של הטינג טינגס הוא איום ונורא, אבל יש בו משהו כיפי. כמו העונה החמישית של "נשות הכדורגלנים".
הטינג טינגס, "We Started Nothing" (אן.אם.סי)