רשמקול 01

נתחיל עם קצת השלמות של סול מודרני מהזמן האחרון: ריל פיפל, שבדרך כלל פועלים בסצינות הסול-האוס והברוקן ביטס של לונדון, עם שיר קצת יוצא דופן לקצב הרגיל שלהם, מתאים לנו יופי בצאתנו לדרך חדשה. "Rise & Fly" הוא מסוג השירים שמככבים במצעדים השנתיים של ג'יילס פיטרסון, וכמוהו גם "Everyday" של טאוויאה, שהוא גם הפופי ביותר מבין מה שנשמע ממנה עד כה (ו-"Watch Out" הנו-סולי אף מדהים ממנו). קיילי אולדיסט היא דווקא אוסטרלית, אבל ממש עכשיו יצא אלבום ביכוריה בלייבל Tru Thoughts מברייטון, והוא צריך לעניין את מי שהתענג מהפ'אנק של ניקול וויליס ואיימי ויינהאוס.

הרמיקס של האד-מו (קיצור של Hudson Mohawke) לשיר החרמנות של טוויט הוא דוגמה מעודנת יחסית לסאונד של קבוצת מפיקים צעירים מגלזגו, שמתבלטת על המפה המוזיקלית של העת האחרונה, וכוללת גם כישרון בולט נוסף בשם ראסטי. הסאונד של החבורה, "וונקי" בפי מדוריסט פיצ'פורק מרטין קלארק (הגדרה קצת מעצבנת), מערבב היפ-הופ מועדוני עם אלקטרוניקה, גליצ'ים ואף חופף קצת עם הפלח האיכותי של הדאבסטפ ושאר הירקות שמאוגדים בימינו כ"בייס מיוזיק" (כינוי בעייתי לכשעצמו. הרי האוס, כביכול האנטיתזה, יכול גם כן לענות להגדרה של "בייס מיוזיק").

משהו מהרוח המוקפדת-בחזות-מרושלת הזו חב גם לא מעט להיפ-הופ הלפעמים אוונגרדיסטי של מאדליב. "Real Thang", שהפיק לאריקה באדו הוא דווקא אחת ההפקות היותר ישירות ששמעתי ממנו לאחרונה (כולל הסימפול של "East of the River Nile" הקלאסי של אוגוסטוס פאבלו). משום מה הוא נפקד מהאלבום, אך צורף לסינגל של הקטע השני שרקח לה, "Healer", אחת הפנינים ביצירה מרתקת בכללותה.

איפשהו בין מאדליב לאנשי הוונקי (איך נפלתי), נמצא פליינג לוטוס מלוס אנג'לס (שזה גם שם אלבומו החדש), שהוא נכד או משהו של אליס קולטריין (וכנראה שבאמת כך, אחרת היו אומרים שהוא הנכד של ג'ון). לא שהוא צריך פרוטקציה, כי המוזיקה האינסטרומנטאלית ברובה שהוא מפיק בקצב מסחרר, מפגישה רבים מהסגנונות שהוזכרו מעלה ליד הוונקי (שוב! אפשר גם היפ הופ אינסטרומנטאלי, אלקטרוניקה או סתם ביטים, גם ככה הכול רדוקציות), בתוספת קמצוץ מאבקת הג'ז הקוסמי כשל סבתו וסאן-רא. השבוע יצא אלבומו המלא השני - בנוסף למספר אי.פיז – והוא גדוש במקצבים המורכבים והסוחפים שלו, שבכל רגע מאיימים בהתמוטטות אפילפטית. וזה נשמע מדהים ומרתק כמו מעט מאוד דברים אחרים בימינו.

לשכנו של פליינג לוטוס באל.איי ושותפו לערבי Low End Theory, הגאסלאמפ קילר, יש אטיטיוד שלא מאפשר להישאר אדיש. מעין אאוטסיידר פרוטוטיפי – כל הווייתו נעוצה בהיפ הופ (תחשבו די ג'יי שאדו, ברייקביט), אבל לא נראה שיש ראפר שפוי שהיה רואה בו קולגה. סדרת האוספים שלו, "Rocky Road", היא צלילה פסיכדלית מענגת שתשכיח מכם את חום הצהריים, בעוד הקטע הנ"ל, כפי ששמו מרמז, יביא כל התרחשות לעצירה מוחלטת. על אף שהוא מסתיים בפתאומיות מעצבנת (בקטיעה אגרסיבית של עצמו אומר "Show Stopper"), קשה לא לחבב מישהו שקורא למיקסטייפ בשם המלבב, "I Spit on Your Grave".

אחריו, בפינת התרגיע, אחד הקטעים האהובים עליי שיצאו בלייבל הפאנק Truth & Soul, שבניגוד לרוב המוזיקה החדשה-בניחוח-ישן שלהם בדרך כלל, במקרה זה מדובר דווקא בהוצאה מחודשת של הרכב בנות עלום, שיותר משנה שוברות את ליבי כל פעם מחדש. לאחרונה יצא השני בסדרת אוספי "Falling Off the Reel" שמאגדת את מרבית הריליסים של הלייבל, וכמו הראשון הוא עמוס בכל טוב.

אלבום חדש של N.E.R.D תמיד מסקרן, ו-" Yeah You" הקליל הוא השיר הראשון מתוכו שתפס אותי חזק, בעוד שהסינגל האנרגטי "Everyone Nose" דווקא הותיר אותי קצת חצוי ("All the girls waitin’ in the line for the Bathroom!!!"). אגב פארל ורפרנסים לקוק, "Show You How to Hustle" מאלבום הסולו שלו נקרע לגזרים על-ידי הפלואו של הקליפס, מתוך המיקסטייפ השלישי בסדרת "We Got it 4 Cheap". ואם כבר פלואו, אז ביניהם נמצא האאוטקאסט החדש, וגם לאנדרה יש מה לומר על ניגרז וסמים.

"Gettin’ It" הוא שת"פ של דיג'יי בנזי, הקול קידז וליל' ווין (לשני האחרונים אלבומים חדשים ומומלצים שיצאו ממש עכשיו), והוא משאיר אותנו ברצף של קטעים מתוך מיקסטייפים שנמשך גם לקטע הבא. "True", בו מתארחת מארינה מבונדה דה רול, לקוח מהאחרון בטרילוגיית המיקסטייפים "Pour les Filles" של הראפר הצרפתי קויזינייה (אינסטיטיובז/TTC), כשבסופו של מסע עמוס בקיטש מרוטש הוא עדיין שומר על תוארו הרם (בפיתוי בנות, אלא מה). ולסיום: ממתק גארי ניומני שחולץ מהמצבור שלא חדל להפתיע שהותיר אחריו ג'יי דילה המנוח.