רמלה שיק

אין דבר נוגע ללב יותר מיוצרי קולנוע בישראל. שום דבר לא יעמוד בדרכם ליצירת הדרמה הקטנה/ הקומדיה האבסורדית/ הביקורת החברתית הנוקבת שלהם. במקרה של רצועת "ראשון בדרמה" של ערוץ 3, לא יטריד אותם מחסור משמעותי בתקציב, לא הצורך המוגדר מראש ליצור במגבלות הזמן של "דרמה קצרה", ודאי שלא מופרכות עלילתית בסיסית. התוצאות, רובן, בהתאם.

"שחקנית ספסל" מספר את סיפורה של אחת, עוזה, שחקנית ספסל בקבוצת הכדורסל לנשים אליצור רמלה. ולא סתם שחקנית ספסל – עוזה היא הקמע של הקבוצה, לשעבר הכוכבת שלה. עוזה מתקשה לתמרן בין הקריירה הדועכת שלה בכדורסל, ערב משחק האליפות של קבוצתה, לבין חייה האישיים, והלחץ שמפעילה עליה אמה (תיקי דיין) למצוא חתן. בין כל אלה יש גם כמה מילים על לסביות, תמונות אותנטיות עלאק של העיר רמלה וכמות מפתיעה של מילים גסות. ניחא.

זה לא הכי מקורי וגם לא הכי נחמד להתחיל לבקר סרטים ישראליים על מגרעותיהם הישראליות, אבל מה לעשות שלפעמים זה פשוט מתבקש. "שחקנית ספסל" הוא ממש האבטיפוס של הדרמה הסתמית תוצרת ערוץ 3. הבמאית, טל מעוז, מתעקשת ליצור את הסיפור האנושי שלה, כשהיא מתעלמת בדרך הן ממגבלות תקציב, הן ממגבלות זמן והן מהיגיון בריא.

באמת שאין טעם להתלונן על בעיות שנובעות מחוסר תקציב. זו סתם נבזות. על הרצון של מעוז לדחוס את הפיצ'ר שחלמה עליו כל השנים למגבלות הזמן של דרמה קצרה, כבר מותר להתלונן. העלילה של "שחקנית ספסל" כל כך דחוסה ומלאה רעיונות, שמה שנשאר ממנה בסופו של דבר הוא רק רעיונות. ממש כשם שעוזה כושלת בנסיונה לתמרן בין חייה האישיים לבין הקריירה שלה, כך גם מעוז לא מצליחה לתמרן. שביבי סצינות על היחסים עם אמא, רגעים על המגרש, חיפוש אחר בן זוג, מריבות עם שחקניות אחרות, רמיזות לסביות (כבר אמרנו?), ובין כל אלה ניתן לספור גם שתיים-שלוש אתנחתות קומיות. שלא לדבר על רגעי ההווי הרמלאיים. את כל אלה מכניסים למיקסר, מערבבים כמה דקות, והופ – סרט! אני מבין שיש לך הרבה רעיונות, טל, אבל אולי תיקח קודם רעיון אחד, תעשה ממנו סרט טוב, ואז יתנו לך לממש את שאר הרעיונות?

אם כל זה לא מספיק, מעוז מחליטה ללכת ראש בראש עם המציאות, כשבבסיס העלילה שלו הוא מציב התרחשות בלתי הגיונית בעליל. בעקבות הפצרותיה החוזרות ונשנות של אמה, עוזה עושה קלטת וידאו במשרד שידוכים. הקלטת מודלפת לעיתונות, ומגיעה, כמובן, לכותרת הראשית של ידיעות אחרונות ספורט, שכן כל מה שמעניין את אוהדי הספורט בארץ הוא קלטת השידוכים של שחקנית ספסל מאליצור רמלה. ואין המדובר בסתם עוד קוריוז תסריטאי – עלילת "שחקנית ספסל" מתרכזת בהד התקשורתי חסר התקדים שמעוררת אותה קלטת.

יותר מש"שחקנית ספסל" נוגעת ללב בגלל ההתרחשויות שבה, היא נוגעת ללב בשל היוצרים שלה. רואים שהם הביאו הרבה רצון טוב ויצירתיות. אלה התנפצו כמובן אל מזח המציאות. אבל לסיפור הזה בכל זאת יש סוף טוב – למרות ש"שחקנית ספסל" היא דרמה גרועה, היא זכתה בפרס לדרמות טלוויזיה בפסטיבל חיפה. אשרי המאמין.