כמה אידיוט צריך להיות כדי לאכול עם צ'ופסטיקס?

מאז ומתמיד, בכל פעם שאני נתקל באנשים שאוכלים במקלות סיניים, קשה לי להשתחרר מהמחשבה שמדובר כאן באיזשהי בדיחה אוריינטלית על חשבוננו. מתיחה שיצאה מכלל שליטה, כשאי שם בסין, לפני כמה עשרות שנים, הגיע תייר בריטי למסעדה נידחת שבה ישבו שני מלצרים משועממים. "היי צ'אנג, בוא נתערב שאני יכול לגרום לאדם הלבן והטיפש הזה לאכול בעזרת..." עיניו של יאנג נחו על שני שיפודי עץ בפינת החדר, "שני המקלות האלה!". "אין סיכוי, הפעם הגזמת לגמרי" ענה צ'אנג בגיחוך. "אפילו אדם לבן לא יכול להיות עד כדי כך טיפש לנסות לאכול עם מקלות". יאנג הרים את השיפודים בנחישות וצעד אל עבר השולחן "אני מתנצל אדון, אבל כאן בסין אין סכין ומזלג, אנחנו אוכלים עם אלו", אמר לתייר והחווה בראשו אל עבר זוג השיפודים שבידו. הבריטי הסתכל בחשד. "אתה משוכנע?" שאל במבטא הבריטי המגוחך שלו. "כן כן" השיב יאנג בבטחון, "זה מנהג סיני עתיק". "מנהג סיני עתיק אתה אומר" השתכנע הבריטי, "תן לי את המקלות האלה ילד, אני אלמד אותך דבר או שניים". אמר, ותקע לעצמו בטעות את הקצה החד של השיפוד במעלה החך. "היי צ'אנג", חייך יאנג בשמחת נצחון, "אשתו הזמינה מרק ירקות, 10 ין שאני מצליח לגרום לה לאכול אותו באמצעות בלטה".

נבצר מבינתי מה לעזאזל גורם לאנשים לאכול עם מקלות. הרי רובנו נתקל במקלות עוד הרבה לפני שהחלה האופנה הזאת בארץ, ולא זכור לי שאי פעם, כשהיינו משחקים בחורשה ליד הבית, הרמתי זרד מהרצפה וחשבתי לעצמי "מעניין אם אפשר לאכול עם זה". מעבר לכך, הרי זה לא שמדובר כאן באיזשהו צורך שלא היה לו מענה סביר בהחלט קודם לכן. אני בספק אם מישהו אי פעם גווע ברעב כתוצאה מחוסר יכולת להשתמש בסכו"ם. ומילא אם החלופה היתה איזשהו חידוש הנדסי מרהיב, אבל מקל? הרי מדובר כאן בחפץ יומיומי שמשמש אותנו במשך שנים לצרכי הדלקת אש והכאת בני מיעוטים, איזה סיבה בעולם יש לנסות לאכול איתו? איזה יתרון בדיוק הוא מעניק על פני כל חפץ אקראי אחר שתרימו מהרחוב? בחיי שרק לפני שבועיים יצא לי לאכול נודלס במזלג, ואפילו הצלחתי. ובי נשבעתי שבדרכי לשירותים חלפתי ליד אחד העובדות הסיניות, וגם היא אכלה נודלס, תאמינו או לא, עם מזלג. ואם זאת לא סיבה מספיק טובה להניח למקלות הארורים בשקט, אז אני כבר באמת שלא יודע כלום.

ואף על פי כן, אין זה נדיר כלל למצוא בכל מסעדה סינית אנשים נאבקים משך דקות ארוכות בצלחת נודלס ומפזרים ירקות לכל עבר במיומנות מוטורית של פג גידם על מנת לדוג לבסוף אטרייה אומללה, שעה שבן זוגם לארוחה שהשתמש בסכין ומזלג כאחד האדם כבר סיים מזמן את המנה שלו וממתין בייאוש לבעל המקלות שיצליח לסיים את הארוחה, או לחלופין ימות מזקנה. וכן, אני אחסוך לכם את התגובה המתבקשת ואודה בעצמי שאין לי מושג כיצד להשתמש במקלות סיניים. אגב, אני גם לא יודע להרוג ממותה באמצעות אלה, אבל למזלי ההתפתחות הטכנולוגית מצאה פתרונות לשתי הבעיות האלה בדמות הסכו"ם ומטול ה- RPG. אם אתם כל כך נהנים להשתמש במקלות סיניים, למה שלא תנסו לדבר בטלפון עם קופסת קוטג' וחוט, הרי זה הגיוני בערך באותה המידה. מרבית המאכלים במסעדות אלו יכולים להיאכל ביעילות יתרה באמצעים הסטנדרטיים, והמאכל היחיד שמצריך באמת שימוש במקלות סיניים זה סושי, והוא בכלל יפני.

ולא, תחסכו ממני את נימוק החוויה התרבותית, כי הוא לא מחזיק מים. מדובר כאן בסך הכל בארוחת צהריים, לא בטקס פגאני רב משמעות. האם מישהו מכם ביקש אי פעם להשלים את החוויה ההודית וניגב את התחת עם היד בשירותי המסעדה לאחר אכילת עוף בקארי? האם כשתגיעו למסעדה אפריקאית תדרשו מהמלצר שיניח לכם לצוד את הפרה באמצעות כידון? תאמינו לי, האוכל לא יהיה פחות סיני אם לא תאכלו אותו עם שני כפיסי עץ אומללים שהונחו על השולחן שלכם בעיקר כדי לחסוך בעלות של העסקת שוטף כלים, ואם התחושה הסינית האותנטית כל כך חשובה לכם, למה שלא תישארו לנמנם קצת אחרי האוכל על הכיסא במסעדה, אולי יתמזל מזלכם ותתעוררו בלי כליה.

אל תטעו, אין כאן שום רצון או נטייה להכיר ולהיפתח לתרבויות חדשות. אופנת המקלות אינה יותר מאשר עוד דוגמה מצוינת למולטי-קאלצ'רינג בשקל שכל מיני אנשים נאורים לכאורה ומשועממים למעשה מנסים למכור לעצמם. הרי התרבות הסינית לא באמת מעניינת אף אחד, אין לנו מושג או עניין להבין את המנהגים או את האמונות שלהם, אבל הם אוכלים עם מקלות, ומספרים הרי שזקנים סיניים הם מאד חכמים, אז יאללה, בואו ננסה גם. ואם מחלקים כובע משולש ביציאה אז בכלל הרווחנו. בסופו של דבר, הסיבה היחידה שאנחנו אוכלים אוכל סיני היא בגלל שהוא טעים, ולא בשל הרצון להתחקות אחר תחושותיו של פועל סצ'ואני קשה יום שנאלץ לאכול במקלות רק משום שזה מה שהוא מכיר ולא ראה סכו"ם מימיו. אז אולי לנסות את המקלות מדי פעם בשביל הכיף זה אחלה, אבל רק קחו בחשבון שבכל פעם שאתם עושים את זה, יש כמה עובדים סינים שיושבים מאחורה במטבח ונקרעים מצחוק.