פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הלהיט של סלומה דה באהיה: באסה או קלאסה

      פינה של רגעים בפופ - קלאסיקה על-זמנית או באסה מיותרת מפח הזבל? והפעם: "Outro Lugar" של סלומה דה באהיה. אל תשכחו להצביע גם אתם

      שירים שמככבים בחתונות הם בעיה עבור המדור הזה. מצד אחד, העובדה שהם מגיעים לארגז התקליטים - סליחה, הדיסקים - של הדי ג'יי - סליחה, התקליטן - הופכת אותם באופן אוטומטי לבאסה. מישהו יכול בכלל לשמוע את "I Will Survive" של גלוריה גיינור מבלי לדמיין את עצמו מקיא על הבופה? (וזו באמת שאלה שאני שואל את עצמי כבר כמה שנים - איך שיר כה מובהק על פרידה הפך לכזה להיט חתונות?). מצד שני, כשהשירים האלה - "זהו גשם של גברים, הללויה!", "Long Train Running" של האחים דובי או "ב.מ.וו שחורה" של אתניX - תופסים אותך במצב הצבירה החתונתי, אתה בדרך כלל כבר לא רואה בעיניים, מרים את הידיים למעלה עם הדודות ומוחא כפיים כמו בהמה ליד החתן.

      וכך קרה לפני שבועיים, עת פקדתי חתונה ושמעתי את "Outro Lugar" של סלומה דה באהיה, הידוע גם בכינויה "פושי" או "נה נה נה", או איך שלא תקראו לגרסה הזו ללהיט האלמותי של סטיבי וונדר "Another Star" מתוך "Songs in the Key of Life" המופתי (מצטער, אין מלה אחרת לאלבום כזה).

      הקונץ עם "Outro Lugar" הוא שהוא בכלל לא ידע שהוא כזה. יש לו שני מישורי עלילה משמעותיים - זה של סטיבי וזה של בוב סינקלייר שהפיק אותו. "Another Star" הוא אחד השירים הכי יפים של סטיבי - יש לו מלים שמקפלות בתוכן את כל המהות האקסטטית שמאוחר יותר רייברים בריטים כמו בובי גילספי מפריימל סקרים אימצו והיא שכולנו (על הרחבה, כמובן), כוכבים בפוטנציה. שמעתי אותו פעם במסיבה של פרנסואה קיי וג'ו קלאסל בניו-יורק וראיתי איך 800 שרירנים הומוסקסואלים דלוקים מהרקטום שרים את כל המלים ומתפרקים לחתיכות קטנות. הפסנתר שלו סוחף ונשמע כמו מרשאל ג'פרסון עשר שנים לפני שהחלאה השיקוגאית הזו בכלל צצה, המקצב דיסקואידי, כמעט האוסי, והאורך - כמעט 9 דקות - מזכיר בכלל הפקה של ג'ורג'יו מורודר. לא הרבה זמן אחרי שנכחתי באותה מסיבה הלכתי לעשות קצת שופינג מוזיקלי ונתקלתי באלבום שנקרא "Bossa Tres Jazz". רוב רובו של האלבום הכיל קטעי נו-ג'אז אופנתיים ולא רעים בכלל, בוודאי לאותה תקופה, אלא שקטע אחד זהר שם מעל כולם. זה היה חידוש בפורטוגזית ל"Another Star" וכבר משלב הפסנתר בהתחלה הוא הטריף אותי. בקרדיטים בתוך החוברת היה כתוב שהמפיק של הקטע הוא בוב סינקלייר.

      סינקלייר של אותם ימים לא היה הזבל המסחרי של "Love Generation", אלא חלק מגל ההאוס הצרפתי של סוף העשור הקודם, יחד עם דאפט פאנק, אטיין דה קרסי ודימיטרי פרום פריס. למעשה "ג'ים אנד טוניק" שלו הוא גרסה קצת משונה, באווירת "שעת כושר" עם אורה חיון, ל"Music Sounds Better with You" של סטארדאסט, הוא תומאס בנגהאלטר, הוא חצי דאפט פאנק. סינקלייר רקח כאן מזימה איביזאית ממדרגה ראשונה - גם קאבר לקלאסיקה ענקית, גם אקזוטיקה ברזילאית וגם הפקה האוסית-קלאסית נטולת פגמים. כל כך נטולת פגמים עד שהיא מצאה את דרכה לסטים של מאסטרים דטרויטיים נוקשים כמו קארל קרייג וג'ף מילס (בביקור הראשון וההיסטרי שלו באלנבי 58), שכלל לא היו מודעים לכך שאם שיר הוא גם בעל מקצב דאנסי וגם שרים בו בפורטוגזית, הוא יכול להיכנס לפלייליסט של "על בטוח" ולגמור כלהיט חתונות. אלא שבישראל, דינו של שיר כזה נחרצת מראש, שכן בדיוק השילוב הזה הוא מה שמתויג מיד כ"קלאב-מדי", "למבדאי", "פרחי" ו"חתונתי" (מה שגם, כמובן, קרה). ל"Outro Lugar" לא היה אפילו לרגע סיכוי.

      לא שאין בתוך השיר אלמנטים מתעתעים כמו הגיטרה הספרדית הקיצית, שחייבת לדפוק נוכחות בכל להיט איביזה, או חטיבת כלי הנשיפה בסוף, אבל יש משהו בטוטאליות של ההפקה - היא לא מפספסת אף שטיק ועוד מוסיפה לתמהיל פורטוגזית - שדווקא שובה את הלב.

      השאלה היא האם היום אפשר לנטרל ממנו עשרות כוסות שבורות וסבתות שמקפיצות טקילה; האם אפשר לנתק אותו מריח הטיגון של הפסטלים ו"בואי כלה"; משבע הברכות של הרב הטרחן, הבר האקטיבי וארגז הצ'קים. אני מודה שזה קשה, מכיוון שכמעט בלתי אפשרי למדוד שיר בצורה סטרילית ונטולת שיוך. אי לכך "Outro Lugar" תקוע בלימבו; שיר נהדר שסרח רק משום שהגיע למדינה ים תיכונית עם פיקסציה על תחליפי "מקרנה". זו לא אשמתו. מגיעה לו הזדמנות נוספת.

      סלומה דה באהיה, "Outro Lugar" - קלאסה