פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חור בראש

      "ראש בקיר" היא כרגע התכנית הכי שמחה בטלוויזיה. ניב הדס מצטער ששי ודרור לא מגישים גם את אולפן היורו

      מלבד הפרסומות המוצלחות ללוטו ברוסית (שמעלות את השאלה האם זהו כרגע קהל היעד העיקרי של מפעל הפיס?) נותרים שי ודרור עם תוכניתם "ראש בקיר" – יבוא בלתי מכופתר של פורמט יפני חולה למדי - בתור הדבר הכי מבדר בטלוויזיה. הצמד, שמודע למימד החלטוריסטי שקיים בפילר היומי הזה, נמצא כרגע בשיאו הטלוויזיוני, דווקא כשהוא משוחרר מיומרות אמנותיות כלשהן ועדיין מנוער מתקינות פוליטית או אובייקטיביות המחייבות הנחיית שעשועון. הנה עכשיו, אחרי 9 שנות זוגיות מתוקשרת, נדמה כי שי ודרור הצליחו להחזיר את הרוח החיה שהפכה אותם מלכתחילה לאחד הצמדים הקומיים/ סאטיריים היותר מעניינים שקמו כאן, בזכות שיבה לבסיס האם – הכימיה החד-פעמית שיש בין השניים.

      ב"ראש בקיר" הם נטולי רסן, מכוונים את הבדיחות בעיקר האחד לשני ולא ממש מתעקשים לשמור על איזשהו קו מנחה או הגיוני. מספיק היה לשמוע אמש את שי מלהג על הקיבוצים שעשקו את המדינה והבעיות הגנטיות של העדה הקווקזית בזמן שדרור מנסה להציג את המשימה הבאה, כדי להתרשם מהרנסאנס הטלוויזיוני של השניים. ואיזו שמחה יש בעיניהם כאשר גופו של מתחרה נחבט הישר אל תוך המים! חגיגה!

      ואז אחרי שכבר פתחת בירה והוצאת את הבטן עם חיוך מגיע אולפן היורו, ההפך המוחלט ומלא החשיבות העצמית מ"ראש בקיר". גיא לרר (שדווקא חיבבתי עד כה) והשני, שכמו שאמר לי מישהו, הוא הכלאה בין אדם לאקי אבני (כל יום הוא נראה לי דומה יותר למישהו אחר) הם ההפך המוחלט משי ודרור; זחוחים ללא כל סיבה נראית לעין, דעתניים מבלי שאיש שאל אותם לדעתם ("אני רוצה שספרד תעלה!"), חסרי מודעות ונטולי כימיה מינימאלית, כזו שמצדיקה שהיה של שניהם גם יחד באולפן באותה עת. תוסיפו למשוואה הזו את נוכחותו של ניצן שירזי – טרם הבנתי מה הוא תורם לשידור מבחינה מקצועית ופינת הצל"ש או טר"ש ששלף מימי המשטרה הבריטית – מבזק הספורט התמוה עם הכאילו קריצה שמרגישה מצמוץ ומיקו החקיין ששופך את כולם באולפן ומוסיף לאווירת הפנאן-סבבה-קיץ על החוף–תישארו בסוף יהיו פרסים וקטעים-קטעים ופרסים, וקיבלתם את הסלון שהכי לא הייתם רוצים לשהות בו בזמן משחק כדורגל. אם היה נדמה לכם שהדבר היחיד שחסר כדי שלא רק שתראו את המשחקים בווליום אפס, אלא גם תחשיכו את המסך, הוא פיצוח גרעינים ויריקת הקליפות בשידור חי, הגיע שלשום יגאל שילון וקטע הפלוצים הלא יאמן שלו – אבל באמת, לא יאמן שדבר כזה שודר - עם כריסטיאנו רונאלדו, שהיה גורם גם למאיר רמז להאדים ממבוכה. להשלמת התמונה אתמול הם ארחו את דני רופ, שמבין בכדורגל כנראה עוד פחות משהוא מבין במזג האוויר.

      כל אלו הובילו אותי למסקנה שערוץ 10 פשוט טעה באיוש המשרות שלו. במקום לשלוח את לרר ואדם-אבני להנחות את "ראש בקיר" ואת שי ודרור להנחות את אולפן היורו, הם עשו בדיוק ההפך וקיבלו תוצאות הפוכות – ב"ראש בקיר" יש הרבה יותר אווירה, תחרותיות והתרגשות בכל פעם שמגיע הצפצוף המטריד של הקירות שנעים לכיוון המתחרים, מאשר באולפן היורו (הם גם היו מסתדרים טוב יותר עם הפינות של יועד אלפרון, שלא לדבר על שיחת הטלפון המפתיעה שהיה מקבל מרקו ואן בסטן). כי אם החגיגיות, המקצוענות והטקסיות של היורו לא חשובים לאף אחד, לפחות שתהיה טלוויזיה משמחת.