בסיסטית מחפשת להקה

אם להצטרף באיחור לדיון, אתרום גם אני את שתי האגורות שלי לתרעומת הכללית על החלטת יס להוריד את ערוץ MTV2. אמנם תמיד הייתי בין אלה שהתעצבנו על הערוץ הזה, עם כל הפרנץ פרדיננדים המחויטים שקיבלו שם חשיפה מטורפת, וכל להקות תחיית הרוקנרול והגראז' הקולית מדי עם התספורות והאולסטארז, שלא לדבר על להקות הפוני האלכסוני. תמיד כעסתי על זה שבעיקר להקות בריטשיט עכשוויות – כל מיני ילדי ניו-רייב עם קפוצ'ונים וכאלה – מקבלים מקום על הספה החומה של זיין לואו בתכניתו "גונזו". והתבאסתי מזה שהרוק האלטרנטיבי הבאמת טוב – הישן והחדש - משודר שם רק באמצע הלילה, בגטו של התכנית הותיקה "120 דקות". אבל כמה שתמיד קיטרתי על MTV2 וכמה שרציתי שהוא יהיה אמיתי יותר, רדיקלי יותר, לוחמני יותר, אלטרנטיבי יותר, וכמה שרציתי ערוץ מוזיקה אלטרנטיבי שאפשר באמת לאהוב ולהזדהות איתו, בסך הכל זה היה המקום היחידי בטלוויזיה שבכל זאת ניתן היה להתעדכן בו במה חדש באינדי המסחרי, להכיר שפע של להקות צעירות חדשות, לקבל עדכונים על פסטיבלי הקיץ, להמשיך להרגיש צעירים ולראות את הפרצוף החמוד של אלכס טרנר בתדירות מספקת. זה לא ערוץ משהו, אבל הוא הרע במיעוטו וזו חוצפה ממדרגה ראשונה שהורידו אותו!

זהו. מכיוון שכל העצומות שהתארגנו נגד הורדת הערוץ לא עזרו, אני חזרתי להתיידד עם המייספייס. בדרך כלל אני משתדלת לא לכתוב על להקות מייספייס, כי יש כל כך הרבה, וזה מרגיש קצת לא הוגן או רנדומלי להתייחס ללהקה אחת ולא לאחרת. מצד שני, השבוע נתקע המייספייס שלי על שתי להקות חמודות הפועלות בברוקלין – ה-Crystal Stilts וה-Vivian Girls. את שתיהן לא היה שום סיכוי לראות ב- MTV2בשלב זה (רק אם הן יעלו ליגה), הן שייכות לסצינה קטנה של אינדי-פופ ניו יורקי עם סאונד שו-גייזי שכולל עוד להקות כמו Cause Co-Motion, ואת שתיהן מאוד שמחתי להכיר, גם אם תוך יומיים כנראה אשכח מקיומן.

נתחיל ברביעייה שמשום מה בחרה לקרוא לעצמה Crystal Stilts (קביים עשויי בדולח?). חרא שם, ובכלל יש יותר מדי שמות קריסטליים לאחרונה, אבל אחלה להקה. ההשפעה העיקרית על המוזיקה שלהם היא סצינת C86 - תת ז'אנר באינדי, שקיבל את שמו מקלטת אוסף שמגזין ה"אן.אם.אי" הוציא ב-86', שכללה שפע של להקות אנגליות וסקוטיות עם צליל גיטרות נאיבי וחולמני, שהושפעו מאתיקת ה-DIY של הפאנק, אך גם ממוזיקה מהסיקסטיז: הוולווט אנדרגראונד, הסאנשיין פופ הקליפורני, להקות הבנות וקיר הסאונד החלוצי של פיל ספקטור. ללהקות האלה היה סאונד מתוק ומלנכולי בעת ובעונה אחת, וגם גראז'י ומלוכלך ומוטבע ב-reverb. עוד סצינה דומה פעלה בניו זילנד סביב הלייבל Flying Nun, שגם מהם מן הסתם הקריסטל סטילטס למדו כיצד לטפל בסאונד שלהם, ואיך להחביא את השירה במיקס.

בעוד שיריהם של הקריסטל סטילטס “Crippled Croon” ו”Crystal Stilts” מזכירים מאוד את הג'יזס אנד מרי צ'יין ואת יתר חברי C86, השיר הכי יפה שלהם, “Converging in the Quiet”, מאי.פי הבכורה, “Feathery Tongue”, שיצא לפני שנתיים, מזכיר פוסט-פאנק מוקדם יותר, אייטיזי, אפלולי, מהאזור של ג'וי דיוויז'ן. כשאתם נכנסים למייספייס שלהם, לכו מיד לשיר הזה.

ונמשיך ללהקת הבנות ה-Vivian Girls, שהוציאו את אלבום הבכורה שלהן בלייבל Mauled by Tigers. מתברר שהיו ועדיין יש די הרבה להקות הנושאות את אותו שם (אחת שווייצרית, אחת קליפורנית, אחת אוסטרלית ועוד כמה), כשכולן אימצו את השם מהטקסט המאויר המדהים של השרת האמריקאי המתבודד הנרי דארג'ר, אשר התגלה לאחר מותו והפך אותו לסמל נערץ של אאוטסיידר-ארט. הויויאן גירלס הרלוונטיות הן שלוש בחורות יפות עם קעקועים – אחת בלונדינית, אחת ג'ינג'ית, אחת ברונטית – שעושות שילוב של שו-גייז סטייל לאש (או NX2 הישראליות) עם טיפה סרף וכמובן השפעה חזקה של להקות הבנות של הסיקסטיז (שבמילא בילט-אין בתוןך ז'אנר השו-גייז). הרמוניות קוליות, טמבורינים וכל זה. יש להן כמה שירים סתמיים, אבל גם שיר אחד ממש מעולה בשם “Tell the World”, שמשלב את השו-גייזיות עם פוסט-פאנק אגרסיבי וגראז' רוק.

אלה לא להקות שישנו לאף אחד את החיים, אבל אם לכל אחת מהן יש לפחות שיר אחד מעולה, כבר יצא משהו טוב מהשיטוט במייספייס. כשהעיניים מתעייפות מהמסך והיד של העכבר מתחילה לכאוב יותר מדי, זה סימן שהגיע הזמן לנוח מול הטלוויזיה. בתקווה שפרנסי יס ישמעו את זעקתם של חובבי MTV2 ויחזרו בם מהחלטתם. אני במילא תמיד העדפתי את VH1.