מרגיש דומה

אני מניח שלא יירשמו מקרים קשים של התעלפויות והתקפי לב אם אלבומם החדש של "סינרגיה" ייכשל בביקורות. בעדינות, רק נציין שלו היה נכתב מילון אם כל קלישאות הרוק בעידן שנות ה-2000, סינרגיה לא פראיירית ליד אף להקה מקבילה בעולם.

החלק המרשים בנושא הזה, מורכב משני אלמנטים: הראשון הוא התפלגות עולמם הפנימי של חברי סינרגיה, שנשמע כמו חלומם של כל סקרי פילוח השוק לגילאים 12-18 וחיילים עד דרגת רב-טוראי כולל. בעצם, סינרגיה הצליחו לחבר ב"השתקפות" את הבלוג המושלם, הכולל מצד אחד תזות סטייל "השלום מתחיל בתוכך" ("אם תיקח את עצמך ברצינות/ תאמין, שיש בך את העוצמה לעשות") ועד טקסטים שהם פשוט טוקבק על נייר איכותי ("איך זה מרגיש זונה?!, עכשיו את כלום בשבילי". סימני הפיסוק במקור). כך, לכל מאזין שמתנקזים בו באותו הרגע תופעות פיזיות נוסח פצעי אקנה/ צמיחת שיערות באזורים אינטימיים ובמקביל הוא חווה לב שבור/ תסביך אדיפוס/ תסביך אלקטרה/ סתם נדפק לו המחשב באמצע הורדת הפורנו, ימצא בדיסטורשן האולטרה שטוח של סינרגיה מזור עצום לכאביו הרבים, ובשירים כמו "תאמין" ,"בוער" או "רוחות מהעבר" את חבר הדמיוני שכבר לא מדבר איתו. זאת אגב, בניגוד ללהקה כמו היהודים, שעם כל הזוועות שבעולמה הפנימי (המסתכם בשלוש מילים: למה אלוהים למה), כתבה שירים שהקלישאות לא טימאו אותם כל כך ("ג'קי", "אלה", "גניבה", "ניו יורק סיטי").

האלמנט השני, המרכיב את ההערצה לאוויר החם של הלהקה הזו, נעוץ באמונתם השלמה במוצר: כשרון הופמן שובר את הקול שלו בכל פזמון, משל הוא עובר מצילומי המבט הקשוח לבוק של המבט המרוכך בחולצת הגולף, הוא נשמע אותנטי לחלוטין, כאילו הזריק את התרגום הנורא של יאיר לפיד ל"צעיר לנצח" של דילן ובאמת נשאר בתיכון.

אבל בכך, כאמור אין שום חדש. גם "צועקים על אהבה", אלבום הבכורה של הלהקה שלא התרומם עד הוצאת הקאבר ל"חום יולי אוגוסט" של שלמה ארצי וגם "מרגיש אחר", שהגיע כשהלהקה מילאה אולמות, לא היו שונים מ"השתקפות": כולם תרגיל שחרור איברי השנאה והציניות כלפי מוזיקה מסחרית מהזן הכי מצליח שיש, וכולם גם שיעור מאלף בהתעלמות הקהל הרחב מתקשורת המוזיקה. זה לא באמת העניין בסיפור של סינרגיה, שמעריציה כבר מקללים נמרצות את המבקר התורן ומנעציה וידו שמדובר בעוד טקסט מהמשפחה, ועברו לטור על הגמילה מהג'וינטים.

הסיפור של סינרגיה נעוץ בתהליכי החשיבה סביב הלהקה, שממקמים אותה שנות אור מרוב להקות הפופ/רוק בישראל: כך, באלבום נמצא כרטיס כניסה לאזור ה"בק סטייג'" באתר הלהקה, המכיל קטעי וידאו מיוחדים, הנחשפים לראשונה לגולשים. בנוסף, כל השירים, כולל שירי האלבום האחרון ניתנים להורדה לסלולר. סינרגיה מתעדים את עצמם באופן כמעט אובססיבי, כשכל רבע חזרה מנוצלת להאבסת קהל המעריצים שלהם. באופן תת מודע, גם הפזמונים המעוקרים לחלוטין שסינרגיה מחברת (לא להאמין שזו גיטרה חשמלית ולא "גיטאר-הירו") הם מוכווני טלוויזיה ושיווק, ואין ממש הפתעה כשכל פרומו שני לדרמה בעונת הקיץ/חורף מלווה בסאונד הקלידים המהדהד של "מרגיש אחר".

השליטה של סינרגיה ומנהליה בתחום הנ"ל, כולל מחיקת המושג "לא" מלקסיקון הלהקה בכל הקשור בהופעות, הופעות אורח, התנדבויות וכל מי שידבנו ליבו וכיסו, הופכים את "השתקפות" לסיפור הצלחה ידוע מראש בעידן שבכלל לא נמכרים בו דיסקים. המקבילה היחידה בעצם של סינרגיה בעולם המוזיקה הישראלית הוא סאבלימינל ותעשיותיו, אבל הם עדיין לא הופיעו בפרסומת. עדיין.

היותה של סינרגיה להקת הרוק הישראלית הראשונה שקיומה הוא קודם כל טלוויזיוני/ אינטרנטי/ סלולרי, הוא בעצם המחמאה היחידה שניתן להעניק לה: הפיכתו של "השתקפות" לאירוע שלא קיים במוזיקה הישראלית – סצנה שבה לשלום חנוך אין אפילו אתר רשמי – היא הדבר היחיד שיש ללהקה להציע למי שמחפש במוזיקה שלו עומק, מחשבה, דמיון או חדשנות או אפילו סתם אווירת רוק'נ'רול. בסופו של דבר, סינרגיה חשבו באופן מבריק על כל פרט מסביב למוזיקה, עד שהקהל שלהם הספיק לשכוח מהדבר היחיד אותו סינרגיה לא יודעים לעשות: מוזיקה טובה.

סינרגיה, "השתקפות" (הד ארצי)