אנה אערף

בסצינת הפתיחה המקבארית של "לאהוב את אנה" שוכב משה אבגי בתוך הקבר של עצמו, כשילדיו מתחילים במלאכת כיסוי גופתו בעפר. על אף שלא היה ספק שמדובר בחלום, ועל אף שכבר ראינו בקולנוע ובטלוויזיה הסרטות של אותה הסצינה הפרויידנית, מעולם לא נפתחה, באופן כל כך שקט ויפה, סדרה ישראלית. כן, בהחלט חלף באוויר ניחוח "עמוק באדמה", אך למרבה ההפתעה זה לא הרגיש כמו חיקוי מקומי, אלא יותר כמו מחווה מרעננת, וזאת בשל רמת האסתטיקה הגבוהה של הסצינה, שלא נפלה מהמקור.

כבר חודש שהפרומואים של "לאהוב את אנה", סדרת הדרמה החדשה של ציון רובין ששודרה אמש בערוץ 10, מצליחים לעורר עניין וסקרנות. החל משם הסדרה היפה, דרך עיניה המהפנטות של יאנה גור ועד הנושא, שטופל כבר בסרט תיעודי ישראלי אך עדיין לא בסדרת דרמה - הזמנת כלות מאוקראינה. למרבה השמחה, הפעם הפרומואים לא היתלו בנו ו"לאהוב את אנה" היא בהחלט סדרה שיוצאת מהשבלונה המוכרת ויוצרת משהו חדש וטוב, גם אם לא מאוד סקסי בינתיים, בנוף הטלוויזיה המקומית. היא לא תמיד אחידה ומדוייקת, היא בהחלט מפלה דמויות מסויימות לטובה ואחרות לרעה, יש בה דיאלוגים טובים ויש בה דיאלוגים לא טובים, אך היא כל כך שקטה, אסתטית ומאופקת, עד שקשה להגיד עליה מילה רעה. הפרק הראשון שלה זרם בנועם, הרגשות עברו לא דרך דיאלוגים צפופים אלא בין הדיאלוגים והמשחק לרוב היה מצויין. בעיקר ראויים לציון הצילום היפהפיה והעריכה, שמתאפיינית במקצב פנימי רגוע ובשוטים ארוכים וסבלניים, כאלה שהשתיקה יפה להם.

"לאהוב את אנה" מספרת את סיפורו של מנשה לב (אבגי), קיבוצניק אלמן מזה 12 שנה, שחוגג בפרק הראשון את יום הולדתו ה-50. כמתנת יומולדת הוא מקבל מארבעת ילדיו מחשב עם חיבור לאינטרנט, ובתוך אתר של כלות מאוקראינה הוא מוצא את אנה (יאנה גור). הסדרה גם עוקבת אחר סיפוריהם של ארבעת ילדיו, שכל אחד נמצא במקום אחר ומתמודד עם הבעיות האישיות שלו.

למרות שנדמה שכבר ראינו מכל זווית אפשרית את חוטמו של משה "הוא יהיה ענק בכל תפקיד" אבגי, הוא עדיין ענק, בתפקיד מופנם ומינימליסטי, כמנשה, ההוא שעוד יאהב את אנה. דרך משחקו המדויק כאיש כפיים פשוט שאינו מרבה במילים, הוא מזכיר לנו כמה חשוב זה לשחק דרך העיניים. עוד אחד שעיניו מדברות ותמיד מרים את האווירה הוא עופר שכטר, שמול יתר הדמויות המעט עגמומיות, מעלה את מפלס האנרגיות. גם אם נדמה שהתפקיד הוא לא רק הטייפקאסט הקבוע שלו, אלא גם מי שהוא, אסור לשכוח שגם כדי לשחק את עצמך נדרש כישרון.

ומול הנבחרת הגברית המרשימה של הסדרה, המקבלת חיזוק גם על ידי יואב דונט האיכותי ממבט ראשון, ניכר פער מאוד גדול וצורם בהתייחסות לכל מי שאינו גבר בסדרה, כלומר, המין היפה באמת. אמנם זה רק הפרק הראשון ואמנם אנה עוד לא באה, אבל הייצוג הנשי בסדרה עד כה חוטא בחטא החמור ביותר – הסטריאוטיפיות. ובמילים אחרות: אין תכונה כזאת "רקדנית", ולא יכול להיות שזה יהיה הדבר היחידי שנכתב תחת איפיון דמות, במקרה זה של ליה, בגילומה של דניאלה קרטס. הדימוי המתקתק והאצילי של רקדנית, שהפך משחוק לגרוטסקי ב"על קצות האצבעות", דובק בדמויות הנשיות בטלוויזיה המקומית כמעיין אידיאל נשי נשגב, כשבעצם הוא לא אומר כלום ולא תורם כלל לעיבוי דמות. כיוון שדניאלה קרטס רק רקדה את עצמה לדעת כל הפרק, היא נותרה דקה כגבעול, שזאת אולי מחמאה בעולם המחול, אך לא בעולם הטלוויזיה.

גם החברה של דניאל (יואב דונט) מייצגת סטריאוטיפ, והפעם של בחורה ביצ'ית, בוגדנית ונטולת רגשות, ולמרות שהיא לא דמות ראשית וגם כנראה לא תלווה אותנו לכל אורכה של הסדרה, זה עדיין עצוב שהנשים ב"לאהוב את אנה", לפי הפרק הראשון, הן או זונות או רקדניות. אבל טרם פגשנו את אנה פנים מול פנים, רק דרך המחשב. בפרק הראשון מנשה צפה שוב ושוב בסרטון שבו היא מציעה את עצמה ברשת, כ"אנה. ספרית. אוקראינה". בלי תחביבים מיוחדים. אנה היא כנראה הדבר הכי יפה בארץ הזאת, ובאמת לא נדרש יותר מאקסטרים קלוז אפ עליה כדי להבין למה מנשה מוצא בה עניין. אבל התוכן, הסיבה הפנימית והעמוקה שזאת אנה ולא מישהי אחרת, אולי אפילו יפה ממנה, לא הצליחה לעבור, והיא כל כך מהותית להמשך שהיה שווה להתעכב עליה יותר, אפילו במחיר של להעלות קצת את הווליום של הסדרה.

קשה לחרוץ את דינה של "לאהוב את אנה" בתום הפרק הראשון, וזאת כיוון שמערכת היחסים המרכזית שבה – של מנשה ואנה – מתחילה רק בשבוע הבא, והיא תכתיב את הטון לכל הסדרה ותכריע אם מדובר בסדרת השנה או בפספוס השנה. אבל עם פרק הפתיחה המבטיח ששודר אתמול, הכל נראה מאוד אופטימי, והרומן של עופר שכטר ורונית יודקביץ' בפרט. ותכלס, מה זה משנה איך תיכנס אנה לחיינו בפרק השני? מישהו דאג שאנחנו נתאהב בה כבר בפרומו.

לאהוב את אנה, שלישי, ערוץ 10