אמאל'ה

בתוך איום הגרעין האיראני, הפלשתינאים והשחיתות הציבורית קשה שלא להיות במצב צבירה תמידי של דאגה. מעין חרדה שכזאת, ששותפים לה רבים, לגבי עתיד המדינה. לכן, ממש אין צורך להפיק סדרה שמטרתה העיקרית, ואולי הבלעדית, היא לזרוע פחד. מה שקורה בדיוק בסדרת התחקירים החדשה שעלתה אמש בערוץ 10, "התרחיש", עת מצטרף ירון לונדון לשורה ארוכה מאוד של נביאי זעם המופיעים לאחרונה על מסכי הטלוויזיה שלנו ומנסים בכל אמצעי אפשרי לגרום לנו לשקשק. בין אם המדובר בתחקירים על מים, אנטיביוטיקה, סמים, או סקס לא מוגן עם קופים באייטיז – כל הזמן סובבת מעלינו עננה של אפוקליפסה מתקרבת, תחושה שעוד מעט הכל עומד לקרוס, שלמעשה כל מטרתה היא לספק את צורכיהם הכלכליים של ארגוני התקשורת השונים.

אין ספק, האיומים העומדים בפנינו רציניים ורעידת אדמה, בה עוסקת תוכניתו הראשונה של לונדון, היא בהחלט דבר שעלול לקרות וצריך להיות ערוכים לכך. מה שכן, לא ברור כיצד התוכנית תסייע בהיערכות לקטסטרופה שהיא מזהירה מפניה – פשוט משום שלונדון לא באמת מעוניין להתריע בפני סכנה קרבה. מטרתה היחידה של תוכניתו היא זריעת פחד. כדי להגדיל את עוצמת הזעזוע, עובר לונדון באופן תזזיתי ממקום פגוע אחד למשנהו, מנפגע לנפגע, ממומחה למומחה, רק כדי שכל אלו יוכלו לערוב לכך שעומד לקרות משהו מחריד. לונדון מוותר על דיון מעמיק בסוגיה, דיון שהיה אמור להעלות שאלות לגבי האם ומה צריך לעשות כדי להיערך לתרחיש האימים טוב יותר, ובמקום זאת מדגים לנו שוב ושוב מה מצפה לנו. במקום שמר לונדון המלומד – באמת, אין מלומד ממנו - יציג דרכים להתמודד עם האסון הקרב וכך יעודד יצירת לחץ ציבורי על הממשלה לעשות יותר כדי להגן עלינו, הוא מעדיף להביא בפנינו מופע אורקולי, פופוליסטי באופן מוגזם, שמורכב משלל תמונות מחרידות וזעקות הנשמעות ברקע ללא הרף. המידע האינטליגנטי היחיד שאפשר היה לקבל הוא שבית הקברות בירושלים הוא המקום הבטוח ביותר.

השימוש האגרסיבי בטקטיקת ההפחדה אפילו לא מוסתר מהצופים. התוכנית עצמה מצהירה בריש גלי ש"נעשו מניפולציות טלוויזיוניות כדי ליצור אפקט דרמטי" ושלשם כך אירועים מסוימים "הוצאו מהקשרם". לדוגמה, אמירתו של אולמרט כי הוא מסרב שישראל "תמגן את עצמה לדעת" נאמרה בהקשר של שדרות, ולכן לא בטוח שהיא מייצגת את עמדתו של אולמרט לגבי חיזוק בניינים כנגד רעש אדמה. האמינות של התוכנית נפגעת לא רק בשל המידע שהוצא מהקשרו - במילים אחרות סולף לגמרי - אלא בעיקר משום שכל כך ברור שיש ניסיון להפחיד את הצופים. טקטיקת ההפחדה שקופה מדי, ו"התרחיש" אפילו לא טורחת להסתיר אותה או לכל הפחות ליצור רושם שהיא מנסה לעשות דבר כלשהו מעבר להטלת מורא בקרב צופיה.

מעבר לעובדה ש"התרחיש" גורמת לרצון להגן על אולמרט - לא אסלח למר לונדון על כך - יש משהו מדאיג, אפילו בלתי תקין, כשעיתונאי מכובד ומוערך כמותו נותן יד למניפולציות תקשורתיות נוסח ביבי, שמטרתן לזרוע פחד גם במחיר סילוף עובדות. הבעייתיות נמצאת בכך שלונדון מנצל את אמינותו התקשורתית כדי להציג מידע שאמינותו מוטלת בספק. והרי, הדאחקות שהוא מעביר עם מוטי קירשנבאום על גילם המופלג אינן רק קומיות; מטרתן היא לבסס את מעמד שניהם כמנוסים ומהימנים. במקרה הזה הדאחקה הפכה לשימוש ציני. בדומה לגדי סוקניק, אשר בתוכניתו החדשה "הפוליגרף" ישמש כמנחה ומעין גבול בין השקר והאמת, כך לונדון מביא עמו את התחושה שהוא הגבול הזה, עליו ניתן לסמוך בעולם הפוליטיקה האשלייתי, ומנצל את אמוננו לרעה. למעשה, לונדון מפר הסכם בלתי כתוב בינו, וכל מנחה אקטואליה, ובין הצופים, אשר מאמינים כי האדם המעונב הנשקף מבעד לטלוויזיה מביא בפניהם מידע אמין, או לפחות עושה מאמץ לעשות כן, ולא מנצל את אמונם לרעה.

כך, במקום לעמוד בראש תחקיר רציני שיוביל לדיון ציבורי, חתום לונדון על סרט אימה זול במסווה של תחקיר. בשבוע הבא – לונדון זורע פאניקה בעקבות חלוקת ירושלים. איזה כיף! נוכל להמשיך לפחד!

התרחיש, יום ראשון, 21:00, ערוץ 10