חומר דב

חטיבת המצוירים של דרימוורקס,סומנה בעבר כאלטרנטיבה הצעירה והבועטת לדיסני ("שרק"), אול בשנים האחרונות ההתלהבות הצטננה בעקבות סרטים בינוניים כמו "מדגסקר" ו"כוורת בסרט", שבעיקר התהדרו בכוכבי-על כמדבבים (בן סטילר, ג'רי סיינפלד), אבל התקשו להלהיב באמת ולפנות לקהל מגוון כמו מתחריהם הגדולים בפיקסאר . "קונג-פו פנדה", הסרט המונפש החדש לבית דרימוורקס הוא ניסיון לחדש את הקשר עם קהל מבוגר יותר, ולהציג חוויה ממנה ייהנו גם הורים וגם ילדים.

מעשה בפו – דוב פנדה חנון שעובד בדוכן הנודלס של אביו האווז, אבל חולם על קריירה של אמן קונג-פו, ממש כמו גיבוריו, אמני הקונג-פו הסלבס של העמק בו הוא חי – נמרה, קוף, חרגול ונחש. פו מקבל את ההזדמנות שלו באדיבות אב מנזר הקונג-פו הקרוב לביתו, מאסטר אווגווי - צב דמוי-יודה, אשר חווה חזיון על בריחתו הקרובה מהכלא של טאי-לונג – נמר מרושע שהטיל בעבר אימה על העמק.

הסכנה הקרבה מאלצת את יודה-דמיקולו, יחד עם עוזרו שיפו, לבחור מי מבין התלמידים המבריקים שלהם יזכה לפתוח את המגילה העתיקה, שאמורה להעניק להם את הידע הדרוש בשביל להביס את טאי-לונג. בסופו של דבר, מי שנבחר הוא דווקא פו, למגנת ליבו של שיפו שלא חושב שהפנדה השמן יכול להפוך ללוחם קונג-פו, אבל נאלץ לאמן אותו.

כסרט מצויר שמשלב בין חיות חמודות לבין אומנויות לחימה והמזרח הרחוק, 'קונג פו פנדה' עושה את עבודתו נאמנה. הוא נראה טוב, צבעוני ולא צורם לעיני הצופה. גם ההומור שבו לא מסתפק ברובד אחד, ולצד בדיחות סלפסטיק יש גם בדיחות מתוחכמות יותר שיצחיקו את המבוגרים בקהל.

בדרימוורקס, כאמור, נוטים להביא משאיות של מפורסמים לדיבוב סרטיהם, אבל כאן מורגשים רק שניים מהם – ג'ק בלאק, המדבב את פו, ודסטין הופמן, בתפקיד שיפו, שעושים יופי של עבודה. כל השאר, החל מאנג'לינה ג'ולי וכלה בג'קי צ'אן, נמצאים בתפקידים כה מינוריים, עד שכמעט ולא יהיו לכם הזדמנויות לזהות את קולותיהם.

עד עכשיו דיברנו על הפנדה, אבל הגיע הזמן לדבר גם על הקונג-פו. הסרט מלא בקרבות רציניים יותר ורציניים פחות, כאשר אלה הלא-רציניים הם דווקא הטובים ביותר; אחד השיאים של הסרט הוא קרב ממושך ומצחיק מאוד בין פו לשיפו על כופתה.

אבל אומנויות לחימה הן לא רק כיף, וגם העלילה של הסרט מתנהלת בצלו של האיום המגיע מכיוון הנמר הרשע. כאן עושה הסרט שגיאה רצינית – הוא לוקח את עצמו ברצינות יתרה מדי, כנראה בגלל הרצון להתחבב גם על הקהל המבוגר. טאי-לונג הוא לא קריקטורה, אלא דמות מרושעת באמת, וכל הסצנות בנוכחותו מוכתמות באלימות שלא מתאימה לילדים קטנים. אמנם לא תמצאו כאן דם, אבל רמת האלימות הזו מתאימה יותר לבני נוער מאשר לילדים, ואלה עלולים לסלוד מהסרט בגלל שהוא מצויר.


הקהל שהכי ייהנה מ"קונג-פו פנדה", אם כן, הוא הקהל המבוגר, שלא מפחד להודות בחיבה לסרטים מצוירים ולא מקבל את רמת האלימות של הסרט כמשהו יוצא מהכלל; בכל זאת, אפילו במהדורת חדשות ממוצעת רואים דברים גרועים יותר. זה אולי פספוס מבחינת דרימוורקס (הקופה הרושמת של הסרט מוכיחה ההפך), אבל העובדה שסרט מצויר לא מתאים לילדים לא הופכת אותו לפחות טוב. כזה הוא "קונג-פו פנדה" - סרט שלא מתאים לקהל היעד שלו, אבל מהנה מאוד בשביל כל השאר.