וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

בסיסטית מחפשת להקה

דנה קסלר

10.7.2008 / 13:54

אחרי שחשבה שלא תשמע עוד מה-Violent Femmes שמחה דנה קסלר לגלות שהם חוזרים עם קאבר ל"קרייזי" של נארלס בארקלי

כבר המון זמן שה- Violent Femmes לא הוציאו שום דבר. אלבום האולפן האחרון שלהם, "Freak Magnet", יצא לפני שמונה שנים, אחריו הצהירה הלהקה שהיא תמשיך להופיע, אך לא תקליט יותר חומרים חדשים. לפני שלוש שנים יצא להם אוסף בשם "Permanent Record: The Very Best of Violent Femmes" – חובה בכל בית! – ועוד איזה די.וי.די. ואז, בשנה שעברה, הדהים הסולן/גיטריסט, גורדון גיינו, את מעריציו ואת חברי הלהקה האחרים כשאישר שימוש ב"Blister in the Sun" – אחד מלהיטי הלהקה הגדולים - בפרסומת לוונדיז.

עם כל הכבוד להמבורגרים מרובעים וקטשופ במשאבה, הדבר האחרון שמתאים ללהקת אינדי לעשות זה למכור את נשמתה לרשת פאסט-פוד. אחרי שהבלוגרים הקימו קול צעקה, פרסם הבאסיסט בריאן ריצ'י תגובה נזעמת בה הסביר שגיינו וחברת התקליטים הם המחזיקים הבלעדיים בזכויות על השירים, ושלו לא הייתה שום נגיעה בדבר. ריצ'י הצהיר באופן פומבי שהוא נגעל מהאקט, שהמעריצים "יכולים להודות לתאוות הבצע, לטעמו הרע ולחוסר הרגישות של גורדון גיינו" על הפיאסקו, והבהיר שלא הוא ולא גיינו אוכלים "זבל כמו המבורגרים של וונדיז", כי גיינו צמחוני והוא עצמו פיינשמעקר. אחר כך הוא גם הגיש נגד גיינו תביעה על חלק מהזכויות על השירים וגם פיצוי על הריסת שמה הטוב של הלהקה. מאז ה-Violent Femmes גם לא הופיעו יחד, והיה נראה שבכך תם סיפורם.

ובכן, מתברר שלא. ההמבורגר המרובע עוד לא הספיק להתקרר וכבר יש התפתחויות. אתם מן הסתם זוכרים שלפני שנתיים הוציאו Gnarls Barkley את אלבום הבכורה שלהם, “St. Elsewhere”, שזכה בגראמי והפך להצלחה מסחרית וביקורתית מסחררת. אם הקשבתם לאלבום, ולא רק נטחנתם באכזריות על ידי הסינגל “Crazy” ברדיו, אתם אולי גם זוכרים שהיה בו ביצוע ל”Gone Daddy Gone” של ה-Violent Femmes.

ועכשיו, פתאום, ה- Violent Femmes עושים מעין מחווה הפוכה ומוציאים קאבר ל”Crazy” של נארלס בארקלי, אותו ניתן להשיג ב~itunes או להזמין במהדורה מוגבלת של ויניל בצבע תכלת (בבי-סייד יש גירסה אינסטרומנטלית וגירסה ווקאלית, אך אף שיר נוסף).

מבחינת נארלס בארקלי אין ספק כי מדובר בכבוד גדול. ה-Violent Femmes היו אחת מלהקות הניו וייב האמריקאיות הכי חשובות של האייטיז, כשהרדיקליות שלהם הייתה טמונה בריאקציונריות שלהם. יש הרואים בהם היום את האבות הקדמוניים של הפולק-פאנק (ביחד עם ג'ונתן ריצ'מן), אבל בתכלס מה שהם עשו זה רוקנרול גיקי בסיסי ומסורתי, אך מאוד מאוד עצבני. נכון שהיה להם קונטראבאס, אבל גם היה להם אטיטיוד של פאנק, שמביע את כל התסכול והזעם שהוא מנת חלקו של הטינאייג'ר הלא משתלב, המנוכר והחרמן. המוזיקה שלהם נתנה קול לנער האאוטסיידר בלב ההוויה הכל-אמריקאית, כך שלא פלא ששיריהם שולבו בכל כך הרבה סרטי אינדי אמריקאים וסדרות נעורים.

להדחיק את המקור

ה- Violent Femmes נולדו בתחילת האייטיז במילווקי, וויסקונסין (תמיד הייתה לי חולשה למילווקי בגלל "לוורן ושירלי"). האגדה מספרת שהפריטנדרס ראו אותם מנגנים ברחוב והזמינו אותם לחמם הופעה שלהם בעיר ושאת אלבום הבכורה הם הקליטו בעזרת 10,000 דולר שהם הלוו מאבא של המתופף, ויקטור דה-לורנזו.

במשך השנים הם יצרו גם אלבומים לא מי יודע מה, אבל בשיאם הם הוציאו לא מעט להיטי רוקנרול אקוסטיים ענקיים, כמו אלה שכבר ציינתי וגם “Kiss Off” ו "Add It Up", לצד שירים אפלים יותר, כמו ב-"Gimme the Car" בו מבקש גיינו מאביו את האוטו כדי שיוכל לבצע את זממו בבחורה. בהנחה שהיא תהיה מספיק שיכורה.

המעמד הקאלטי של ה-Violent Femmes באופן טבעי הופך כל קאבר שהם בוחרים לעשות ליציאה מסקרנת, בייחוד לאור העובדה שהם לא עשו הרבה כאלה. עכשיו מצטרף הביצוע לנארלס בארקלי לשני הקאברים המעולים שלהם - ל"Children of the Revolution" של טי-רקס ו"Do You Really Want to Hurt Me?" של קלצ'ר קלאב – והוא לגמרי עומד בציפיות. במובן הזה שהוא מוזר.

מבחינה מוזיקלית, הוא די שונה מכל מה שהלהקה עשתה עד כה. אם לצטט את התיאור הרשמי שפירסמה הלהקה (בתרגום חופשי): "כמו קינה בסגנון אניו מוריקונה המבוצעת על ידי המאמאז אנד פאפאז, גירסת הכיסוי של ה-Violent Femmes לשירם הידוע לשמצה של נארלס בארקלי, ‘Crazy’, לא נשמע כמו שום דבר ששמעתם אי פעם משלישיית הרוק האלטרנטיבי האגדית. סאונד הפולק-פאנק שלהם, שזכה לחיקויים רבים, מתובל בגיטרת סרף-רוק ותרמין, ומייצר שלווה שהיא נוגה ולא מהעולם הזה". התיאור הזה די מדויק, ואם מצליחים להדחיק את המקור, באמת מדובר בקאבר יפה, חולמני וגם מצחיק.

בלי הדמעה המתגלגלת של בוי ג'ורג'

כמו בכל הקאברים שה- Violent Femmes עשו, הדבר הכי מגניב זאת הדרך בה הם מוציאים שיר מהקונטקסט המאוד הרמטי שלו ומשלחים אותו לחופשי. פתאום השירים האלה מתחילים לנשום לבד, בלי האינקובטור הסטייליסטי שהפך לחלק אינטגרלי מהם. רק תחשבו על "Do You Really Want to Hurt Me?" בלי הדמעה המתגלגלת מעינו המאופרת בכבדות של בוי ג'ורג' במורד הלחי המפודרת שלו! במידה מסוימת כל קאבר שמישהו עושה לשיר של מישהו אחר משחרר אותו, אבל השילוב בין האופי המתריס של ה- Violent Femmes ובחירת השירים המדויקות שלהם, רק מדגיש את המהלך הזה עוד יותר.

אבל לא רק השיר מוזר, אלא גם מערך הקידום שלו. משום מה, בנוסף לאתר הרשמי ולעמוד המייספייס של הלהקה, נפתחו לקאבר אתר ועמוד מייספייס נוספים, תחת השם Violent and Crazy, וגם עמוד יוטיוב אחד (לינקים לכולם מצורפים למטה), שמזמין אתכם להכין ולשלוח קליפים הקשורים לעניין, תוך הבטחה שאולי תזכו בטי-שרטים, תקליטים ודיסקים. סרטון האנימציה שנמצא שם כרגע, מטעם הלהקה, הוא לא משהו. הוא מרגיש קצת יותר מדי כמו גירסת לואו-טק לפרסומת של רד בול. מי יודע, אולי גורדון גיינו סגר על איזה דיל גם עם רד בול (סליחה, לא יכולתי להתאפק).

בהתחלה חשבתי שיש פה משהו פישי ושאולי מדובר בעוד מהלך שגיינו עשה מאחורי הגב של ריצ'י, אבל לפי הלינקים בין העמודים, הקרדיטים וכו', נראה שכל חברי הלהקה בעניין. ובכל מקרה, זה לא ממש משנה. בסך הכל רציתי לספר שה- Violent Femmesעשו קאבר יפה ל”Crazy”, שלדעתי הוא הרבה יותר מוצלח מהמקור, וכדאי שתשמעו אותו.

sheen-shitof

גם בגוף וגם בפנים

פיתוח ישראלי: פתרון מדעי לאקנה עם מעל 90% הצלחה

בשיתוף מעבדות רבקה זיידה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully