פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      על דאגה

      ההפקה מצוחצחת, איכויות המשחק מדויקות והסיטואציות הזויות, אז איך זה שלהילית וולברג יש תלונות ל"מקום לדאגה"?

      יש מקום לדאגה. כי הילדים הרעים הגיעו והם כאן כדי להישאר. מרימים הפקה מצוחצחת, עטופה היטב בפתיח מגניב, פס קול מקורי ודומיננטי, איכויות משחק מדויקות וסיטואציות הזויות, שמתכתבות עם האפל והמציאותי, ששוכן במוחם הקודח של היוצרים (רנן מוסינזון וימי ויסלר שיצר את הלוגו של הסדרה ברוח הגראפית של להקתו, הבילויים). אז למה, לכל השדים הרוחות ומלאכי המוות, יש בכל זאת מקום לדאגה? כי רואים שחשבו כאן היטב, מכל הזוויות האפשריות - החל מהשם הציני ועד הכלב הכאילו נושך בפתיחה - על איך להעלות את ז'אנר תכניות המערכונים שלב אחד קדימה. להפסיק לגנוב מ"קצרים", שגנובה כבר מפורמט אחר; למנוע בגופך מליאור אשכנזי לקחת חלק בקאסט ובמקומו להביא את מי שעשה עבודה טובה יותר ב"הרצועה" גם בלי מבט שרמנטי אל המצלמה. ליצור ערך הפקתי סופי, שמריח מהשקעה כספית גדולה (גם אם אנחנו יודעים שזה עולה להם פחות מ"ארץ נהדרת") ולנסות לעשות כאן את "החמישייה הקאמרית" הבאה. ועכשיו, אחרי שנשאתי את שמה של החמישייה, ברור מספיק למה יש סיבה לדאגה?

      נכון, זה כמעט לא פייר להתנגח ב"מקום לדאגה" רק בגלל שציפינו ממנה ליותר וכולם סביבה מדברים עליה כ"החמישייה הקאמרית" הבאה בזמן שהיא כלל לא מנסה להיכנס לנישה הזו. ההפך, היא מנסה לברוח מנישות, להתחמק מההשוואות המתבקשות, וכאן כוחה הגדול; להתבאס שכל זה עדיין לא מספיק כדי לעשות כאן משהו בקנה המידה ההוא, זה סתם להשבית שמחות. יש רגעי הומור נפלאים ב"מקום", במיוחד כשהיא פונה אל מחוזות הקומדיה השחורה, האפלה והמונטי פייתונית – עוד יצירת פאר שלנצח תנשוף בעורפם של יוצרי קומדיה באשר הם. אבל לא צריך למחוא כפיים, לכווץ שפתיים ולהנהן עם הראש לכל תכנית שמצליחה לא ליפול לקלישאה. "לא לפני הילדים" עשתה את זה בשקט ואף אחד לא העז להגיד עליה "קאלט".

      ממלא מקום

      "מקום לדאגה" לעומתה, נוצרה, כך נדמה, במחשבה המכוונת לעשות את הלא נעשה ולהעז, להתחצף ולשחוט פרות קדושות שטרם נשחטו בטלוויזיה (יש מעט כאלה). מחלות, נכויות, רבין, פרס, כוס תחת, תחת כוס. הנה אמרנו כוס. אמרנו את זה כמה פעמים (גם בחמישייה אמרו. הפוך, אבל כוס). גם סידרנו שבאחד המערכונים נכניס מישהו לתוך כוס. עוד לא עשו את זה. עוד לא צחקו על מחלות סופניות ככה (טוב, האמת
      שעשו. בחמישייה), גם לא העזו לדבר על אורגיה בהקשר של רצח אישי ציבור.

      על קאלט לא חושבים. הוא לא ז'אנר ואין לו חוקי כתיבה משלו. אין לו מאפיינים בולטים, שקל לשים עליהם את האצבע, אבל יש ביצירות שמנסות להיות קאלט, מאפיינים בולטים של מחשבת יתר על הדרכים ליצור אותו. ומחשבת יתר דינה כדין אובר-קווליפייד. זה פשוט לא עובד. ואם זה יעבוד, אז זה יתפטר אחרי חודשיים. יש כאן משהו טוב ללא ספק. ואת זה אסור לקחת מיוצרי הסדרה שהצליחו לעשות את השונה. אבל קופץ לגובה ממוצע בים של קטועי רגליים (ברוח ההומור של התכנית), זו לא חוכמה. להיות חצוף ובועט ושונה זה מגניב. ממש. אבל לא על מגניב לבדו נשען האדם.

      ובכל זאת נחמה אחת כבר הרווחנו מהאנשים של "מקום לדאגה"; מעולם ובשום שלב הם לא התעקשו להגדיר את התכנית כ"סאטירה". עכשיו בואו נפסיק עם ההשוואות המיותרות ונראה לאן הם מתפתחים.