פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שבת אחים גם יחצ

      רני רהב הוא יחצ"ן, שלעולם ייצג עמדות של אחרים. הופעתו ב"מועצת החכמים" היא עוד פתחון פה מגויס של הון-שלטון במסווה דעה לגיטימית. מאיה מרלוב משיקה

      "מועצת החכמים", גלגולה העכשווי של "פופוליטיקה", הפגישה מאז ומעולם בין קצותיה השונים של הקשת הפוליטית, והקפידה – עד כמה שתכנית שהקול השליט בה היה שייך לטומי לפיד ז"ל ואמנון דנקנר יבדל"א יכולה להיות מגוונת - להציג מגוון רחב של דעות. עונה החדשה שנפתחה אתמול, יום שבת, מגדילה לעשות ומתעלה בספקטרום הדעות הרחב שהיא מציבה, מעל כל עונותיה הקודמות. השילוב בין גדעון לוי, שמייצג את השמאל הקיצוני, לבין ציפי חטובלי הימנית וצירופם של עיתונאים ברמתם של ארי שביט וטלי ליפקין-שחק יוצרים דינמיקה מעניינת ומבדרת כאחד. גם השתלבותו של דב וייסגלס - מי שעד לא מזמן סרב להופיע באמצעי התקשורת ומאז הופעתו ב"לונדון וקירשנבאום" לפני מספר חודשים חורש על כל תכנית אפשרית - תורמת לעניין הרב. גם לוייסגלס, על תקן הפרשן המכובד והשקול (ורק ימים יגידו מה מסמנת למעשה ההחלטה לאפיין את האחד האנשים הכי מזוהים אידיאולוגית עם הימין-מרכז-בעלי הון-החדש כקול ההיגיון התכנית) הוצמדה מקבילה שמטרתה, ככל הנראה, לאזן את הכבדות שעלולה לנבוע מאופיו של הפאנל – היחצ"ן רני רהב. כן, שמעתם טוב, רני רהב, המיקי בוגנים של עולם הכלכלה והפוליטיקה, הוזמן לתוכנית להביע את עמדותיו.

      במקום לפיד ז"ל, הובהל רהב לאולפן כדי לשמש כפרובוקטור, להתסיס את הדיון, ולהתלהם כל אימת שיוכל. ורהב ממלא את תפקידו נאמנה. עם המשקפיים האופנתיים והסכומים הנאים שהוא מרוויח מסיפוק שירותי יחסי ציבור לראשי המשק הישראלי, יושב רהב לשולחן הפאנל ומעמיד פני אחד העם; בהמוניות מופגנת ובצרחות אימים רהב מקפיד לדבר הרבה, ובארשת של חשיבות עצמית מונע פתחון פה משאר המשתתפים. את חטובלי אף שאל אם שירתה בצבא, כי אם לא, כך הסביר, "לא היתה לה זכות דיבור", ובמילים אחרות, הוא לא היה מרשה לה לדבר. בין גלגולי העיניים האינסופיים, הדגשת האותיות וההברות, ותנועות הגוף המוגזמות – רהב היה פשוט בלתי נסבל. נפוח מאהבה עצמית, רהב צעק וצווח לכל עבר, כאילו היה הבעלים הבלעדי של זכות הביטוי, או כמו שארי שביט אמר לו "רואים מה אתה חושב על חופש דיבור".

      רני רעש

      האם מגיעה לרהב זכות ביטוי בתוכנית אקטואליה מעין "מועצת החכמים"? התשובה הפשטנית היא כן, בוודאי, לכל אדם מגיעה הזכות להתבטא ובכל מקום שיראה לנכון. אך בואו ונחשוב על זה שוב. כאשר אנו צופים בפרשן פוליטי כלשהו, אנו לוקחים כמובן מאליו את העובדה שדעותיו הן שלו, כלומר שהוא מביע את דעתו האישית ועומד מאחוריה. ייתכן שכך הוא הדבר גם במקרה של רהב, למרות שלעולם לא נוכל להיות בטוחים בכך. הרי רהב הוא בראש ובראשונה יחצ"ן, שתפקידו להביע את דעתם של לקוחותיו. בהיותו "היחצ"ן של המדינה", בין לקוחותיו נמנים ארגונים רבים, חברות כלכליות ובעלי הון למיניהם, אשר שוכרים את שירותיו כדי שייצגם באמצעי התקשורת השונים. הופעתו של רהב בכלי התקשורת היא תמיד לשירותם של גורמים אלה, כשופרם של לקוחותיו. האם יכול הוא להביע עמדה המנוגדת לאינטרסים של לקוחות אלה? רהב, למעשה, לא יכול לטעון כי הוא מייצג את עצמו ותו לא, שכן תפקידו התקשורתי כרוך בביטול האני הפרטי שלו לטובת 'אני' המייצג את הגופים המפרנסים אותו. אמנם, ייתכן שיש עיתונאים ופרשנים הנגועים בפוליטיקה ובהון. אבל במקרה של רהב, אין ספק – דעותיו תמיד מייצגות גם אינטרסים אחרים מעבר למה שהוא אומר לנו. מי יודע? אולי כשטען ב"מועצת החכמים" שאסור למשטרה לחקור ראש ממשלה בתקופת כהונתו, היה זה מיועד לשירותו של בעל הון כלשהו? אילו מן הדעות שהביע בתוכנית באמת שלו? לעולם לא נוכל לדעת בוודאות. מה שכן נוכל להיות בטוחים בו, זה שאת הופעתו של רהב ב"מועצת החכמים" צריך לקחת בערבון מוגבל, תוך ידיעה שיש יותר ממה שאנו באמת יודעים.