דיבור נגוע

לא מזמן כתבתי פה על ה-Indelicates ועל התאוריה המזלזלת שלהם, לפיה "כל אחד יכול לנגן בגיטרה המזויינת". בעוד שאפשר להתווכח עם ההצהרה הזו, קשה שלא להתעלם מההוכחות החותכות העומדות לצידה: על כל מטר מרובע בבריטניה יש 14 להקות גיטרה; נרקומנים שבקושי מצליחים לדבר מסתדרים איתה כאילו נולדה להם ביד. מצד שני, על הייחוד של Girl Talk והיכולת הבלתי הגיונית שלו לעשות מאש-אפים מעשרות קטעים אף אחד לא מערער - מתברר שלקחת מיליון יצירות מקוריות, ידועות וחרושות, ולהפוך אותם למשהו אחר ויחיד במינו הוא לא כשרון מולד. שנתיים עברו מאז ש-"Night Ripper", האלבום השלישי של גרג "גירל טוק" גיליס, הפך את העולם, ועדיין אף אחד לא הצליח בכלל להבין איך ומה הוא עושה שם עם תוכנות העריכה. לאיש יש כוחות-על, ונראה אתכם מפריכים את הטענה הזו.

עכשיו מגיע אלינו האלבום החדש של גיליס - מהודק ומהוקצע אף יותר מהקודם לו. אך מה שבאמת מרשים בו הוא מידת הפופיות שלו, שכן גיליס הצליח להתעלות אפילו על עצמו, ולערבב יחד כמות בלתי נתפסת של אינפורמציה פופית. האלבום קיבל את השם "האכל את החיות", ובכך גיליס הדגיש את הברור לכל: הוא מסתכל עלינו מלמעלה, מאכיל אותנו בלהיטים שאנחנו כל כך רעבים להם, וגורם לנו לקפוץ - ברחבה, בבית או ברחוב - כאילו היינו דגי אקווריום, שבדיוק זרקו עליהם מלמעלה כמה פיסות נייר צבעוניות שאמורות להיות אוכל.

כיאה לאלבום של גירל טוק, כל שיר מורכב מכ-20 עד 40 קטעים שונים שממוקמים אחד על השני בדיוק מרהיב. ישנם שירים שנלקחו מהם 20 שניות וישנם כאלו שמופיעים לפחות משנייה. בזכות הביטים הנכונים וא-קפלות רבות, הכל ביחד מתחבר לאיזשהו סוג של היפ-הופ מסיבתי במיוחד.

רק בכדי שתבינו כמה סגנונות מופיעים כאן ביחד ומרכיבים את השלם, הכנתי רשימה חלקית למדי מכלל האומנים שאולי תזהו ב"האכל את החיות" - אם אתם נרתעים מניימדרופינג, או מעדיפים לזהות את הקטעים בעצמכם (משחק כיפי כשלעצמו), אני מציע לכם לקפוץ לפיסקה הבאה. אם בכל זאת אתם סקרנים, קחו נשימה גדולה ותזכרו - זה אפילו לא עשרה אחוז מהקיים: ניין אינץ' ניילס, בלר, בלקסטריט, נירוונה, הפוליס, פרל ג'ם, דאפט פאנק, אבריל לווין, קווין, אייס אוף בייס, באסטה ריימס, שינייד אוקונור, ג'יי זי, הקיור, בריטני ספירס, אייס קיוב, UGK, ,דה גיים, יה יה יז, רייג' אגינסט דה משין, לודאקריסט, ר. קלי, ליל' ויין, הביץ' בוייס, סנופ דוג, קליס, ג'קסון 5, אפקס טווין, The Cool Kids, ג'ורג' האריסון, בן פולדס פייב, פרגי, בק, יו לה טנגו, דיאנה רוס, ביסטי בוייז, קאט סטיבנס, ביונסה, פיית' נו מור, מייקל ג'קסון, וו טנג קלאן, אאוטקאסט, רדיוהד, Ying Yang Twins, ונילה אייס, פאבליק אנמי, ספנק רוק, E-40, יעל נעים, אמינם, קראפטוורק, ג'ימי הנדריקס, מטליקה, סולג'ה בוי, אייר, טום פאטי, אוף מונטריאל, פרינס, הוט צ'יפ, הוולווט אנדרגראונד, Yo Majesty, פליטווד מק, M.I.A, דיוויד בואי, הפרודיג'י, רד הוט צ'ילי פפרס. אלוהים.

האמת היא שלפני כתיבת הביקורת הזו, תכננתי לעשות כתבת מאש-אפ שכזו. כלומר, לעבור על עשרות או מאות ביקורות אחרות וללקט מהן משפטים שבסופו של דבר יתחברו זה עם זה. אבל אחרי שחשבתי על זה קצת, הבנתי שדבר כזה לא יהיה מעניין כלל - התוצר הסופי לא יעורר רגשות, מעטים האנשים שיזהו איזשהו מקור, ובעצם, לא יהיה לכתבה שכזו שום ערך מוסף. ממש כמו הקלישאה האומרת כי תמונה שווה אלף מילים, אפשר לטעון כי סימפול אחד שווה למיליון צלילים, וגיליס מודע לזה - על הטיקט הזה הוא משחק וזה מה שהופך אותו לכזה ענק.

כי שום דבר שבעולם לא ישתווה לאיזשהו שיר מהעבר; שיר שמזכיר כל כך הרבה ולפעמים אפילו ממש מטלטל. ב-"האכל את החיות" יש המון קטעים שכאלו, כמעט יותר מדי, וכל אחד מזכיר תקופה, רגש או ניחוח אחר. בנוסף, יש בו המון שירים שהיית בטוח שאתה שונא (אבל פתאום, עם הפיץ', האפקטים והערבוב הנכון, נשמעים פיצוץ) ולא מעט קטעים עדכניים, מהעידן הנוכחי. הכל ביחד כמעט ומביא אותך לקריסת מערכות: זה קשה, כל כך הרבה עולמות מתנגשים ויותר מדי רגשות צפים.

התגובה הזו לאלבום, היא לא משהו שייחודי לי - אני מאמין שרוב האנשים ימצאו את הרגעים שישברו אותם או יעלו חיוך על פניהם. כל מה שצריך בכדי להיכנס לעולם של גירל טוק זה סימפטיה להיפ-הופ - אתם אפילו לא חייבים ממש לאהוב את הז'אנר, רק לא לשנוא אותו - מדובר באלבום לכ-ו-ל-ם, וככזה, גם הוא ניתן להורדה מהאינטרנט לפי מודל רדיוהד של שלם-כמה-שבא-לך. גיליס אפילו אמר שהוא בחר במודל זה לא כי הוא הרווחי ביותר, אלא כי הוא רצה שהמוזיקה תגיע לכמה שיותר אנשים.

ובכל זאת, יש העדפה לאלו שמשלמים. אם תבחרו בהורדה חינמית ותציעו 0.0 דולר, גיליס יבקש הסבר (יש לבחור בין "אני אתרום אחר כך", "אין לי כסף", "אני לא באמת אוהב את גירל טוק", "אני לא מאמין בלשלם על מוזיקה", "כבר שילמתי", "אני לא מעריך מוזיקה שנעשתה על ידי סימפולים" ו-"אני מהתקשורת או מהתעשייה"). אם תשלמו 5 דולר, תקבלו מלבד לקבצי ה-MP3 גם קבצי FLAC איכותיים, ואם תשלמו 10 דולר, תקבלו גם עותק חומרי של האלבום כשהוא ייצא בספטמבר (כולל חוברת שמכילה את רשימת הקטעים המסומפלים). אני מציע לכם להיכנס לאתר ולשלם לגיליס את המקסימום שאתם יכולים להוציא - גם בכדי לתמוך בנדיבות שלו, אבל בעיקר בכדי לתגמל אותו על העבודה המרובה שהיתה לו בהכנת האלבום - תהיו בטוחים שהוא ישב על השירים האלו הרבה יותר שעות מכל איש רגיל עם גיטרה שהוא העיז לסמפל.

גירל טוק, "Feed The Animals"
(Illegal Art)