פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "גלנקיל" של לאוני סוואן

      בוקר אחד מוצאים את ג'ורג' הזקן מת באחו הירוק בגלנקיל שבאירלנד, ואת תקוע בגופו. מתוך "גלנקיל" של לאוני סוואן

      אותלו מעז ורועה על יד

      "אתמול הוא עוד היה בריא," אמרה מו?ד. אוזניה רטטו בעצבנות.
      "זה לא אומר כלום," ענה ס?ר ריצ'פילד, ז?ק?ן העדר, "הוא הרי לא מת ממחלה. א?ת חפירה הוא לא מחלה."

      הרועה שכב בדשא האירי הירוק ליד האסם, לא הרחק מדרך העפר, ולא זז. עורב יחיד התיישב על סוודר הצמר הנורבגי שלו, וסקר בעניין מקצועי את עולמו הפנימי. לצדו ישב ארנבון מרוצה מאוד. במרחק מה משם, בסמוך לצוקי החוף, התכנסה ועידת הכבשים.

      הם שמרו על קור רוח כשמצאו בבוקר את הרועה שלהם קר וחסר חיים שלא כדרכו, והיו גאים בכך מאוד. מובן שבפרץ ראשון של בהלה נשמעו כמה קריאות נמהרות: "מי יביא לנו חציר עכשיו?" למשל, או "זאב! זאב!" אבל מיס מ?ייפ??ל הזדרזה למנוע התפרצות של פניקה. היא הסבירה שממילא רק טיפשים יאכלו חציר באמצע הקיץ באחו הכי ירוק ודשן של אירלנד, ושאפילו המתוחכמים שבזאבים לא תוקעים אתים בגוף קורבנותיהם. וכלי כזה הזדקר בלי ספק מתוך קרביו הלחים מטל של הרועה.

      מיס מ?ייפ?ל היתה הכבשה הכי חכמה בג?ל?נקיל. אחדים אפילו טענו שהיא הכבשה הכי חכמה בעולם. אבל איש לא יכול היה להוכיח את זה. מדי שנה בשנה התקיימה אמנם תחרות ה-Smartest-Sheep-of-Glennkil, אבל תבונתה היוצאת-דופן של מ?ייפ?ל התבטאה דווקא בעצם העובדה שלא השתתפה בתחרויות שכאלה. המנצח, אחרי שהוכתר בזר תלתן (שרשאי היה לאוכלו בסוף הטקס), בילה ימים אחדים בסיבוב פאבים בישובים הסמוכים. שם נאלץ לבצע שוב ושוב את הפעלול שהנחיל לו בטעות את תוארו, ממצמץ בעשן הטבק הסמיך עד שעלו דמעות בעיניו, והושקה גינ?ס בכמויות כאלה, שלא יכול עוד לעמוד על רגליו. מלבד זאת, מכאן ואילך האשים אותו הרועה שלו בכל מעשה קונדס שהתרחש באחו: הפיקח מכולם היה תמיד החשוד העיקרי.

      ג'ו?רג' ג?ל?ן לעולם לא יאשים עוד שום כבש בשום דבר. הוא שכב משופד בסמוך לדרך העפר, והכבשים שלו טיכסו עצה מה לעשות עכשיו. הם עמדו על צוקי החוף, בין הרקיע הכחול-מ?ימי לבין הים הכחול-שמימי, במקום שלא היה אפשר להריח את הדם, והרגישו אשמים.

      "הוא לא היה רועה טוב במיוחד," אמרה ה?יידי, שעדיין היתה כמעט טליה ולא יכלה לשכוח שג'ורג' קיצץ את זנב הטלאים המפואר שלה אחרי החורף.

      "נכון!" זאת היתה ק?ל?או?ד, הכבשה הכי צמרירית ומרהיבה שאפשר לדמיין. "הוא לא העריך את העבודה שלנו. הכבשים הנורבגיים עושים את זה יותר טוב! לכבשים הנורבגיים יש יותר צמר! הוא ביקש שישלחו לו סוודר מנורבגיה, מכבש?ים נוכריים - בושה, איזה רועה אחר היה מעליב ככה את העדר שלו!"

      כאן התחיל דיון ממושך בין ה?יידי, ק?ל?או?ד ומו?פ??ל ד?ה ו?ייל. מו?פ??ל ד?ה ו?ייל התעקש שמעלותיו של רועה נמדדות בסופו של דבר בכמות האוכל ובאיכותו, ושבעניין זה אי אפשר לבוא אל ג'ורג' ג?ל?ן בשום טענות - שום טענות שבעולם. לבסוף הסכימו שרועה טוב הוא זה שלעולם אינו מקצץ את זנבותיהם של טלאים, אינו מעסיק כלב רועים, מספק שפע של אוכל, בעיקר לחם וסוכר, אבל גם דברים בריאים כמו עשבים, מזון מרוכז וסלק (כן, הם היו נבונים מאוד כולם), ומתלבש רק בתוצרת עדרו שלו: למשל, מכסה את כל גופו בפרווה עשויה צמר כבשים טוו?י. זה יכול להיראות נהדר, כמעט כאילו הרועה הוא כבש בעצמו. מובן שלכולם היה ברור שיצור מושלם כזה אינו קיים בעולם כולו. אבל בכל זאת, זו היתה מחשבה נעימה. הם נאנחו קצת ועמדו להתפזר שוב, שבעי רצון עד מאוד, שהרי הבהירו את כל השאלות שעל הפרק.
      ואולם, עד כה לא השתתפה מיס מ?ייפ??ל בדיון. כעת אמרה: "אתם בכלל לא רוצים לדעת ממה הוא מת?"
      ס?ר ריצ'פילד הביט בה בתימהון. "הוא מת בגלל הא?ת. גם א?ת לא היית נשארת בחיים עם כלי ברזל כל כך כבד תקוע ישר בגוף. לא פלא שהוא מת." ריצ'פילד הצטמרר קצת.

      "ומאיפה הא?ת?"

      "מישהו תקע לו אותו." מבחינת ס?ר ריצ'פילד זה היה סוף פסוק, אבל או?ת?לו?, הכבש השחור היחיד בעדר, החל פתאום להתעניין בבעיה.

      "רק בן אדם יכול לבוא בחשבון - או קוף גדול מאוד." נעוריו הסוערים של אותלו עברו עליו בגן החיות של ד?ב?לין, והוא לא החמיץ שום הזדמנות להזכיר זאת.

      "בן אדם." מ?ייפ?ל הנהנה בשביעות רצון. מספר החשודים הצטמצם במהירות. "אני חושבת שאנחנו צריכים לגלות איזה מין בן אדם זה היה. אנחנו חייבים את זה לג'ורג' הזקן. גם הוא ניסה תמיד למצוא את האשם כשבא איזה כלב פרא וטרף לנו ש?ה. חוץ מזה הוא היה שייך לנו. הוא היה הרועה שלנו. לאף אחד לא היתה רשות לתקוע בו א?ת. זו זאביו?ת, זה רצח!"

      עכשיו בכל זאת נבהלו הכבשים. גם הרוח שינתה את כיוונה, והבל הדם הטרי נישא לעבר הים בחוטי ריח דקיקים אך מורגשים היטב.

      "ואחרי שנמצא את מי שתקע את הא?ת," שאלה היידי בעצבנות. "מה אז?"
      "צ?ד?ק!" געה אותלו.
      "צדק!" געו שאר הכבשים. וכך נפלה ההחלטה שכבשיו של ג'ורג' גל?ן יפתרו את תעלומת הרצח השפל של הרועה היחיד שלהם.

      ***

      קודם כול הלכה מיס מייפ?ל לבדוק את הגופה. היא לא עשתה זאת ברצון. בשמש הקיץ האירית כבר החל ג'ורג' להדיף ריח ריקבון שדי היה בו להעביר צמרמורת בגבו של כל כבש.

      בתחילה, מחמת דרך-ארץ, הקיפה את הרועה ממרחק מה. העורב קרקר במורת רוח והתעופף משם על כנפיו השחורות. מייפ?ל אזרה עוז לגשת אל הרועה, בחנה את הא?ת, רחרחה את בגדיו ואת פניו. לבסוף - העדר שהתקבץ במרחק בטוח עצר את נשימתו - אפילו תחבה את חוטמה לתוך הפצע ונברה בו. ככה לפחות זה נרא?ה מרחוק. היא חזרה אל חבריה ואפה מגואל בדם.

      "נו?" שאל מו?פ?ל, שכבר לא עמד במתח. מופל מעולם לא עמד במתח זמן ממושך מדי.

      "הוא מת," אמרה מיס מייפ?ל. נראה שלא רצתה כרגע לומר יותר מזה. היא הביטה אל דרך העפר.

      "אנחנו חייבים להתכונן. במוקדם או במאוחר יבואו ה?נה אנשים. אנחנו חייבים לראות טוב-טוב מה הם עושים, להקשיב למה שהם מספרים. ואסור לנו לעמוד פה בצורה חשודה שכזאת, כולנו ביחד. אנחנו צריכים להתנהג בטבעיות."

      "אבל אנחנו מתנהגים בטבעיות," טענה כנגדה מו?ד. "ג'ורג' מת ונרצח. אולי את רוצה שנרעה לידו, איפה שהעשב עוד מוכתם בדם?"

      "כן. זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לעשות." אותלו פסע לפנים שחור ונחרץ. הוא כיווץ את נחיריו כשראה את פניהם הנחרדות של חבריו. "אל תפחדו, אני אעשה את זה. בנעורי גרתי בקרבת מתחם חיות הטרף, עוד קצת דם לא יהרוג אותי." ברגע זה חשבה היידי שאותלו הוא איל נועז במיוחד, והחליטה לרעות לידו לעתים קרובות יותר בעתיד - אבל רק אחרי שג'ורג' ייעלם, כמובן, וגשם קיץ רענן ישטוף את האחו.

      מיס מייפל חילקה ביניהם את עמדות השמירה. את ס?ר ריצ'פילד, שלמרות גילו המופלג היו עיניו חדות עדיין, הציבה על הגבעה. משם אפשר להשקיף אל מעבר למשוכות, עד כביש האספלט. עיניו של מו?פ?ל ד?ה ו?ייל היו קהות, אך זיכרונו משובח. הוא עמד ליד ריצ'פילד, והתבקש לזכור את כל מה שראו עיניו של זה. היידי וקל?או?ד נשלחו לפקח על שביל הולכי הרגל החו?צה את האחו שלהם לרוחבו: היידי הופקדה על השער לכיוון הכפר, וקלאוד - על המקום שהשביל נעלם שם בתוך שקע באדמה. זו?רה, כבשה שחורת ראש ונטולת פחד גבהים, נעמדה בראש סלע צר בין הצוקים, וסקרה משם את החוף. זורה טענה שבין אבותיה היה כבש הרים פראי, ולמראה הילוכה השאנן על פי התהום כמעט אפשר היה להאמין לה.

      אותלו נעלם בצל מצבת הקבר עתיקת היומין, לא הרחק מהמקום שהא?ת הצמיד שם את ג'ורג' לאדמה. משם יכול היה בעת הצורך לצאת למרעה בלי לעורר חשד. מיס מייפל לא השתתפה בשמירה. היא נשארה ליד השוקת וניסתה לשטוף את עקבות הדם מעל אפה.

      השאר התנהגו בטבעיות.

      * לאוני סוואן, "גלנקיל", תרגמה טלי קונס // ספריית עם עובד