מי אמר שקולנוע הוא מדיום רדוד? הרבה מאוד דברים למדתי מ"מבוקש". העיקרי שבהם הוא שאני צריך לשנוא אתכם, קוראים יקרים, כי אתם, כולכם, אפסים. אבל אל לנו להקדים את המאוחר. אחרי הכל, "מבוקש" כולל שורה שלמה של לקחים, שמועברים הן באמצעות העלילה שלו והן בעזרת אמצעים קולנועיים אחרים, ויש, אם לומר זאת בעדינות, לא מעט מהם. מאז "המטריקס" לא נראתה קפיצת מדרגה כזו בתחום חדשנות האקשן כמו ב"מבוקש". הבמאי הקזחי טימור בקממבטוב ("משמרת לילה", "משמרת יום") הביא איתו להוליווד חזון ויזואלי קיצוני, מרהיב, מתוזמר ומטורף על גבול הבלתי אפשרי, ונפל על התקופה בה מחלקת האפקטים המיוחדים מסוגלת לבצע את הדרישות שלו, מבלי לגרום לאותו חזון להיראות יותר מדי ממוחשב; סצינות אקשן אלימות, ארוכות ומסוגננות שעושות שימושים מעניינים מאוד בזמן קליע, חוקי הפיזיקה ועכברושים. ולא מדובר בסצינות בודדות, אלא במשהו שקורה לאורך כל הסרט. האקשן בו לא פוסק, ורק מתגבר ככל שהסרט מתקדם. כל אלו משולבים בתפאורה ריאליסטית למדי ותחת חשוף של אנג'לינה ג'ולי לא הישג מי-יודע-מה חדשני, אבל עדיין טריק שעובד ויש להעריך אותו.
ועדיין, "מבוקש" הוא סרט דפוק לחלוטין. וזה הלקח הראשון שלנו קליפה של אקשן חדשני לא יכולה להחזיק שעתיים של סרט, כי כדי שאפשר יהיה לחבב אותו צריך ליהנות גם מהעלילה, ולא משנה אם מדובר בהנאה אינטלקטואלית, או הנאה מטופשת שנובעת מדיאלוג טראשי ודמויות מטומטמות (ראו ערך 'רמבו 4').
דבי ונול
אבל העלילה של "מבוקש" איננה כזאת. מעשה בווסלי גיבסון, רואה חשבון צעיר ששונא את חייו המשעממים, עבודתו המשעממת, חברתו לחיים שמקיימת יחסי מין מלאים בהסכמה עם חברו הטוב, חברו הטוב שמקיים את אותם היחסים עם חברתו ואת העובדה שכשהוא מקיש את שמו בגוגל אין תוצאות (כשאני בדקתי היו 3,260,000 תוצאות, אז הוא כנראה גם לא יודע לחפש בגוגל).
כל זה משתנה כשאנג'לינה ג'ולי ניגשת אליו בסופרמרקט ומסבירה לו שאביו היה אחד הרוצחים המקצועיים הגדולים בעולם, והוא נועד לא רק לרשת אותו אלא גם לנקום את מות אביו. בלה-בלה-בלה, מורגן פרימן הוא ראש הארגון, בלה-בלה-בלה, מונטאז' של אימונים מפרכים שכוללים המון מכות ואמבט שעווה שמרפא פצעים מאוד מהר, בלה-בלה-בלה יכולת לסובב כדורים, בלה-בלה-בלה נול הגורל. רגע, בואו נתעכב על זה שנייה נול הגורל. תגידו מה שתגידו, אבל כת של רוצחים, שמקבלים את בנק המטרות שלהם מ"נול הגורל" - נול ענקי שבאריגיו יש קוד בינארי סודי אותו מצאו לפני 1000 שנה כת של אורגים, זה משהו עליו עדיין לא שמענו. למה לא שמענו? כי זה כל כך מפגר עד שלאף אחד לא היה אומץ להסריט את הרעיון הזה ולקוות שהצופים יקבלו אותו. ולא, במיתולוגיה היוונית "נול הגורל" זה משהו אחר לגמרי. נכון, זה מאפשר להכניס לתסריט משפטי מפתח כמו "אני לא רוצה לראותו מת, הגורל רוצה", אבל בחייכם, למה נול?
ושוב, כולכם אפסים
תתפלאו לשמוע, אבל נול הטמטום, שאגב לא מסתדר עם החזות של העולם בו כל הסיפור מתרחש, הוא לא הבעיה העיקרית בסרט. הבעיה העיקרית של "מבוקש" היא אפיון הדמויות הלוקה שלו, שהופך את מטלת ההזדהות עם הגיבורים לבלתי אפשרית. הפרוטגוניסט של "מבוקש" הופך מרכיכה לשמוק אלים ומטומטם, שמאמין לכל מילה שמישהו אומר לו ולכל סיפור כיסוי שמוכרים לו כמו איזה טמבל פתי, והאנטגוניסטים גם הם אידיוטים, שנופלים פעם אחר פעם בפח המונולוגים המיותרים עליו צחקו ב"משפחת סופר-על" וב"אחרון גיבורי הפעולה" הכה חביב לפניו. אין לסיפור קשר ממשי לקומיקס עליו הוא לכאורה מבוסס, בו לפחות היה הסבר לכך שכל הדמויות שליליות.
וזה לא שהתסריט לא מודע לכך שכנראה לא תזדהו עם אף אחד. אבל במקום להפוך את הדמויות לנורמליות יותר, הוא מעליב אתכם, הצופים, על כך שאתם לא כמו ווסלי גיבסון. המסר שלו הוא שאם אתם לא כמוהו, אתם כלום. אפסים מגעילים, שלא עושים שום דבר אלים ומיזנטרופי, כדי להתעלות מעל להמון הבהמי שמסתפק במועט ולא לוקח דברים בכוח.
"מבוקש" הוא קליפה ריקה של אפקטים מרהיבים, והם גם הסיבה היחידה לראות את הסרט הזה. לצערי הרב, אני חייב להגיד שכנראה מדובר בסיבה מספיק טובה, כי איכות האקשן באמת יותר ממרשימה. אבל מעבר לכך, מדובר בזוועה מיזנטרופית נטולת הומור עם מסר של תיעוב ושנאה. כלפיכם.