"If you're gonna go, go with a smile" אמר הג'וקר בסרט ה"באטמן" הראשון, ואף לא לקח אותו בכזו רצינות כמו מייקל האצ'נס, סולנה של אינקסס, שמת ב-22 בנובמבר, 1997. האצ'נס, שנמצא ללא רוח חיים כשחגורה קשורה מסביב לצווארו, נחשד בתחילה כמי שנטל את חייו במו ידיו, אלא שחקירה מדוקדקת יותר הובילה למסקנה כי הוא כלל לא התאבד, אלא היה עסוק במשגל עצמי תוך שהוא חונק עצמו על מנת להעצים את החוויה האורגזמית. לזה אני קורא מוות עם סטייל לא זו בלבד שנתפסת כאשר אתה תלוי ערום, אחרי שאוננת וחנקת את עצמך למוות בשגגה, אתה גם לא יכול להכחיש ולהאשים את ערוץ 2 והתקשורת בכללותה בהתנכלות מתמשכת (מה שמעלה את השאלה האם אבר מינו של האצ'נס עדיין היה מצוי בזקפה כאשר מצאו אותו, או שמא כבר הפך רפוי?).
האצ'נס היה ללא ספק זה שהפך את אינקסס מסתם להקת פאבים אוסטרלית להצלחה בינלאומית אדירה. לא שלא היו להם כמה שירים הגונים פה ושם, אבל היו אלו מראהו המצודד, הנוכחות הבימתית שלו, הכריזמה שנשפכה ממנו וכמובן גם היכולות הקוליות, שעמדו, ובצדק, בחזית של אינקסס (ולראיה, כמה קוראים יכולים מבלי להסתכל בוויקיפידיה או אולמיוזיק לומר את שמותיהם של שאר חברי ההרכב?). זו אולי גם הסיבה שההצלחה של אינקסס, לפחות במובן האיצטדיוני שלה, לא נמשכה זמן רב. עם כל הכבוד ללוק של האצ'נס, אם משווים את האיכויות שלו למייקל סטייפ ובונו, שני סולנים כריזמטיים שעמדו איתו על אותה בלטה, קל לראות (לפחות במקרה של סטייפ) מדוע הם המשיכו לצמוח ולהתפתח, והוא נשאר בגדר "ההוא שמת בטעות בזמן שהוא מאונן".
אם אפשר ללמוד דבר אחד מהמוות של האצ'נס הרי הוא שאם אתה כבר מתכוון לנסות את עניבת החנק המפורסמת (הידועה גם כאוטוארוטיק אספיקסיישן), לפחות תדאג שיהיה איתך עוד בן אדם בחדר. זה אולי מביך, אבל לפחות תישאר בחיים כדי לספר איזו אורגזמה מעולה היתה לך. מסקנה נוספת היא שהאצ'נס היה חתיכת בנזונה חרמן, אבל בשביל זה לא היינו צריכים את המוות האומלל הזה. מספיק להקשיב ל-"Need You Tonight".
פעמיים במהלך הקריירה נטולת עמוד השדרה של אינקסס היא הפתיעה עם שירי פופ מעולים, שכיוונו ופגעו הרבה מעבר לרמתה המוזיקלית. זה קרה עם "סואיסייד בלונד", הלהיט הבאמת גדול האחרון שלהם, אבל בעיקר עם "Need You Tonight", השיר ששחרר את הנמר מהכלוב של האצ'נס והפך אותו לסמל סקס שמתקתק את קיילי מינו, לינדה אוונג'ליסטה ואת עצמו.
"ניד יו טונייט" הוא שיר זיונים מושלם, שיש בו סימביוזה מוחלטת בין המילים, הלחן, ההפקה וההגשה, שגורמים לך רק לרצות להוריד כבר את המכנסיים ולהכניס למישהי יד לתחתונים. הוא מתחיל עם מקצב נקי ופשוט, אבל כזה שמרקיד בזכות הדינמיקה בין הבס להיי-הט השאפלי; אל הביט, רגע אחרי שהאצ'נס לוחש בפתיינות "Come over here", מצטרפת גיטרה Fאנקית עם ליין בלתי נשכח טה טה טה, טה גה דה גה דה גה דה גה ואליה מצטרפים בס שמגבה את העסק מלמטה, ונגיעות קלידים עדינות, שמהווים יופי של תפאורה להצגה שנותן כאן האצ'נס. כמו חתול מיוחם הוא לוחש, מגרגר, מפתה, צועק ומתפתל (ואי אפשר גם לזלזל בחולצה הפתוחה שלו בקליפ המצוין לכשעצמו), כשהכנות והחיבור בינו לבין המלים משפריצים החוצה.
הטקסט של "ניד יו טונייט" הוא שיר תשוקה סטנדרטי ויעיל - אין פה טינופת, אלא רק רמיזות מגונות - עם שורה אחת שעושה את ההבדל הרגע בו האצ'נס אומר, אחרי שהוא כבר החמיא לבחורה על התנועות שלה וביקש ממנה להחליק אליו - "אני חייב לומר לך, את אחת מהזן שלי". הרי אין דבר מעורר יותר עבור בחור או בחורה לדעת שמי שעומד מולם חרמן בדיוק כמוהם; לדעת שכל פנטזיה שקיימת אצלכם בראש, נכונה גם לגביו או לגביה. האצ'נס יודע את זה, ולא יכול להתאפק; הוא פשוט חייב לומר לבחורה שהוא יודע שהליבידו של שניהם קורץ מאותו חומר. את מה שקורה אחר כך אפשר רק לדמיין (או לבצע, רק בלי חגורה, או עם מבוגר אחראי), כשהשיר ברקע, כמובן.
"Need You Tonight" של אינקסס: באסה או קלאסה
רונן ארבל
23.7.2008 / 14:03