פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      האמן 17: בן הגרי

      הוא לא שולף מרפקים, ולא נוקט בגישה הפסיבית ומחפש בעזרת אשליות את גבול הסירוס.

      העבודה "עירום ומכונת כביסה" של בן הגרי מוצגת בתערוכת הבוגרים של המדרשה.

      "עירום ומכונת כביסה"

      העבודה המוצגת כעת בתערוכת הבוגרים במדרשה לאמנות היא מעין אסמבלז' המשלב וידאו, פיסול, סאונד ואלמנטים של דו-מימד. לעבודה קיימים 2 צדדים - הצד הקדמי הוא חומרי, סיפורי, ומצויים בו חפצים הקשורים לביתי. בצד האחורי נחשף השלד של המבנה ובמרכזו מוקרן דימוי הוידאו שבו אני, עירום, אוחז במכונת כביסה פועלת. העבודה נקראת עירום ומכונת כביסה. במובן הישיר- גופי עירום כי הבגדים שלי נמצאים במכונת הכביסה.
      השם גם מזכיר שמות של יצירות קוביסטיות מראשית המאה ה-20: "עירום וגיטרה" של פיקאסו, "עירום יורד במדרגות" של דושאן, ו"עירום ומלפפון" של בראק. בעבודה קיימים אזכורים נוספים לקוביזים - באופן ההתבוננות המפורק שבו חלקים נחתכים ממקום אחד ומופיעים במקום אחר ללא סדר הגיוני.

      על תהליך העבודה

      תהליך העבודה משתנה מעבודה לעבודה. הלב של העבודה הוא הוידיאו, והדברים נבנים סביבו. בעבודה הנוכחית היתה סקיצה של הוידיאו, ואז נבנה המודל. הטריגר הראשוני נבע מעניין שלי במבנה שההקרנה בו תהיה כפולה- הפרטים נחפשים באופן חלקי, והצד השני מאפשר צפיה בסרט המלא. העבודה היתה רב-שלבית, ודרשה ממני ללבוש הרבה כובעים: הוידאו- שמכיל גם פרפורמנס, כל הפעילות סביב הבניה התלת-מימדית, שכללה גם עבודה עם עץ וקרמיקה, האלמנט של הסאונד. כמו לעבוד על שבעה פסלים במקביל.

      הצופה

      במפגש של הצופה עם העבודה הזו, ועם עבודות קודמות, יש ניסיון לדמות צפייה במייצג חי. הגוף מוקרן בוידאו בגודל טבעי, מתבונן בצופה, נושם, מתגרד, ומעביר משקל מרגל אחת לשנייה. הפעולה של האובייקט המצולם היא בזמן אמת: מכונת הכביסה מצולמת בפעולה מלאה שארכה 69 דקות וכללה את שלב הסחיטה.
      בעבודה יש מימד תיאטרלי - אביזרים, תאורה, תפאורה. אמי עבדה שנים רבות בתאטרון ומגיל צעיר ראיתי הרבה הצגות. אחרי שההצגה הייתה מסתיימת אהבתי להסתובב מאחורי הקלעים ולראות את התפאורה מקרוב. העבודות מזמינות את הצופה לשיטוט אל מאחורי הקלעים.

      עבודות שהשפיעו

      ספר המדע לילדים "The Human Body"- הספר בנוי בשיטת 'פופ-אפ בוק'- כל עמוד שנפתח יוצר חלק גוף נפחי, חלקי הנייר מתקפלים ונפתחים לצורה תלת מימדית, המתפשטת אל מעבר לגבולות הספר. הגילויים וההמצאות בתוך הספר מוליכים קסם רב. הדמות בספר חצויה לשניים, חציה האחד דמות אנונימית מכוסה עור וחציה השני מופשט מעור, כאילו קולפה שכבת העור הראשונה ונגלים להם הרקמות, העצמות והחלקים הפנימיים.

      בכיתה י"ב במהלך לימודי בתיכון תלמה ילין (ב-1998), נדרשתי לניתוח של ציפורן חודרנית בזמן שחברי ללימודים יצאו לטיול שנתי לאילת. במהלך השבוע הזה לימד אותי בועז ארד, שהיה מורי בתיכון (וגם לאחר מכן במדרשה), לצלם ולערוך בוידאו. זה היה שבוע מאוד משמעותי שבמהלכו הרגשתי שאני לומד שפה חדשה עשירה ומורכבת שמתנסחת ומשתנה כל הזמן.

      תיק עיתונות

      בן הגרי, שמציג בתערוכת הבוגרים של המדרשה, לא ימתין ל"ציידי" הבוגרים, לא ישלוף מרפקים, ולא יאמץ את הגישה הפסיבית. בניגוד לרוב הבוגרים, במדרשה ובשאר המוסדות, הגרי החל בקריירה שלו במהלך הלימודים, הספיק להציג בגלריות רוזנפלד וברוורמן, באמנות הארץ (ב-2006), בביאנלה בהרצליה, ובקרוב יציג בתערוכה משותפת עם כמה משותפיו לבציר המדרשה 2008, בסדנאות האמנים בתל-אביב. למרות שהקדים את חבריו בכמה שנים, הדמנויות התצוגה שנפלו בחלקו לא עלו לו לראש. "דברים התגלגלו, שמחתי על כל הזדמנות וניצלתי אותה ולמרות החששות, במדרשה לא הערימו עלי קשיים", אומר הגרי, "אלו היו הזדמנויות מהסוג שאתה לא רוצה, ולא יכול להגיד להם לא".

      העבודה שהוא מציג בימים אלה במדרשה, "עירום ומכונת כביסה" היא לדבריו מעין סיכום של העבודות שבצע בשנות לימודיו במדרשה. בדומה לרוב העבודות שלו, קשה לתאר את העבודה במילים, והתיאור תמיד יפגר אחרי חווית המפגש עם העבודה. השלם עולה על סך חלקיו, ובמקרה של הגרי יש לא מעט חלקים.
      החזית של העבודה הנוכחית נראית כמקט של בית, שנראה כאילו הותק מתפאורה של הצגה. אלמנטים מחללי הפנים והחוץ משולבים בו בערבובביה, יחד עם אובייקטים שמהדהדים עבודות מוכרות מתולדות האמנות, ובפרט מתקופת הקוביזם.

      מתוך שני פתחים נחשפת הקרנת וידיאו- בתחתית העבודה, באזור דמוי האח, נחשפות כפות רגלים, ובמרכז מכונת כביסה הפוכה שמפיקה קולות עירבול וסחיטה. הקונסרוקציה דמוית הבית לא מעודדת תחושת נפח או אשליה, אלא דווקא חושפת את היעדרה. בצידה האחורי של העבודה מוקרנת דמותו העירומה של הגרי, עומד כשהוא מחזיק את אותה מכונת כביסה בה נתקל הצופה מהצד הקדמי. את אזור חלציו מסתיר כלוב ציפורים ריק, גם הוא משותף לשני צדדי העבודה.

      כל פרט בעבודה קשור בקשרים שונים ומשונים לעולמו התרבותי של הגרי: הכלוב נבחר בין היתר בגלל חיבתו לשיר "ציפור מכנסי השבת" של חנוך לווין, למדף ספרי הגרפיקה בחזית הבנין יש הקשר אוטוביוגרפי- אביו של הגרי הוא מעצב, ההחיבה לחלקי תפאורה באה מאימו, שעבדה בתיאטרון. הדמות העירומה שנושאת את מכונת הכביסה מזכירה לו את אטלס המיתולוגי. התצריף של האלמנטים הוא גם מערכת העיכול של נפש האמן, ובתפקיד המעיים משחקת מכונת הכביסה. "זאת מעין מכונת שמערבבת את הכל, ומולידה דבר חדש", אומר הגרי, "ובאותה מידה זאת מכונה שלא מייצרת".

      הדימוי של מכונת הכביסה מוקרן במשך 69 דקות, פרק זמן המקביל לפעולתה במציאות."מכונת הכביסה, בדומה לעבודות אחרות שלי, היא 'real time object '. הוידיאו מתפקד גם כמו מונה של זמן", אומר הגרי ומזכיר בהקשר זה את עבודתו "קוקו 2007" שהוקרנה לפני כשנה בגלריה רוזנפלד. המכונה ב"קוקו" היתה שעון קוקיה צעצועי, שבמשך שתים-עשרה שעות של הקרנה השמיע מידי שעה צליל "קוקו". "הפעולה שמצולמת במלואה קשורה לאחד מהמקורות של הוידיאו-ארט- תיעוד של פעולות, פרפורמנס", הוא אומר "אותי מעניין וידיאו-ארט שחוזר להיות פרפורמנס". ב"קוקו" כמו ב"עירום ומכונת כביסה", קיים מימיד של פרפורמנס: הגוף נוכח והכרחי לעבודה (ב'קוקו' מופיעות רק עיניו), במידה מסויימת העבודה נשענת עליו, אבל הפעולה שטוענת את העבודה לא נעשית באמצעות הגוף, אלא באמצעות של הוידיאו.

      "בעבודה הנוכחית, וגם ב'קוקו' יש שימוש בהרבה מדיומים", אומר הגרי, "אבל אף אחד מהם לא כשלעצמו": הוידיאו כמעט ללא תזוזה - כלומר כמעט סטילס, הפסל שטוח, הפרפומנס לא נעשה מול קהל. ריבוי ההקשרים לתחילת המאה העשרים מספק, אולי, את אחד מהמפתחות ביחס למניע של הגרי, אותו דרייב שמערבל את מכונת הכביסה עד אינסוף - אם במאה העשרים אחד ממסעות החיפוש שערכו אמנים ומבקרים היה אחרי ה'אסנס' שמייחד ומבדיל כל אחד מתחומי האמנות, הרי שהגרי מחפש באמצעות האשליות שנגלות לעיני הצופה את גבול הסירוס - עד כמה אפשר לפרק ולעקר כל מדיום מהתכונות המהותיות שלו, ולאפשר לו עדיין זכות קיום.