וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"זלב: חוק(ר) פרטי"

28.7.2008 / 8:06

זלב נשכר על ידי ידידו הוותיק לחקור פריצה למערכת מחשבים ונשאב לחקירה גדולה יותר. מתוך "זלב: חוק(ר) פרטי"

קורטן מבקש לראותך

בהתחלה קנאתי בו. זה היה בבית הספר, בגימנסיה ע"ש פרידריך וילהלם בברלין. אני לבשתי חליפות שירשתי מאבא, חברים לא היו לי וגם לא הצלחתי לעבור בקפיצה את החמור. הוא היה תלמיד מצטיין, גם בהתעמלות, הוזמן לכל מסיבת יום הולדת, וכשהמורים פנו אליו בתור מר קורטן, הם גם התכוונו לכך. לפעמים אסף אותו הנהג של אביו במרצדס. אבי עבד ברשות הרכבות של הרייך וב-1934 הועבר מקרלסרוהה לברלין.

קורטן לא סבל חוסר יעילות. הוא לימד אותי לעשות סלטה וגלגלון. הערצתי אותו. הוא גם הראה לי איך מתחילים עם בנות. אני נשאתי על כפיים את הילדונת שגרה קומה מתחתי, וכרכרתי סביבה. היא הלכה לבית הספר לבנות שממול לגימנסיה ע"ש פרידריך וילהלם; קורטן נישק אותה בקולנוע.

נקשרה בינינו ידידות, למדנו יחד באוניברסיטה, הוא כלכלה ואני משפטים, והייתי בן בית בווילה על הוואנזה. כאשר קלרה אחותו ואני התחתנו, הוא היה העד, וכמתנת חתונה העניק לי את שולחן הכתיבה שעד היום עומד במשרד שלי, עץ אלון כבד עם פיתוחים ופרזול-מסינג.

עכשיו אני כמעט ולא עובד עליו. המקצוע שלי מריץ אותי ממקום למקום, ובערב, כשאני קופץ למשרד, התיקים לא נערמים על השולחן. רק המשיבון מחכה ומודיע לי בצג הקטן את מספר ההודעות שנקלטו. ואז אני יושב אצל השולחן הנקי, משחק עם העיפרון ושומע מה עלי לעשות או לעשות לא לעשות, מה צריך לקחת בידיים או ממה להסיר את האצבעות. אני לא אוהב כוויות. אבל אפשר גם למחוץ את האצבעות במגירה של שולחן הכתיבה, שמזמן לא טרחתי לפתוח.

עבורי הסתיימה המלחמה אחר חמישה שבועות. הפציעה החזירה אותי למולדת. בתום שלושה חודשים העמידו אותי על הרגליים ואני השלמתי את הבחינות הממשלתיות. ב-1942, כשקורטן החל לעבוד במפעלי הכימיה של הריינלנד בלו?ד?וו?יג?סה?אפ?ן, ואני בפרקליטות בהיידלברג, ועוד לא הייתה לנו דירה, חלקנו חדר במלון במשך שבועות אחדים. ב-1945 באה אל ק?צה? הקריירה שלי בפרקליטות, והוא עזר לי לקבל את העבודות הראשונות במגזר העסקי. ואז הקריירה שלו החלה לנסוק. שעות הפנאי שלו היו מועטות, ואחרי מותה של קלרה פסקו גם הביקורים בחג המולד ובימי הולדת. איננו שייכים לאותם חוגים חברתיים, ואני קורא עליו יותר ממה שאני שומע ממנו. לפעמים אנחנו נפגשים בקונצרט או בתיאטרון, ואנחנו מבינים האחד את רעהו. בכל זאת אנחנו חברים ותיקים.

***

אחר כך... הבוקר ההוא זכור לי היטב. כל הדלתות היו פתוחות לפני. דלקת הפרקים שלי הניחה לי, הראש היה צלול, ובחליפה החדשה הכחולה נראיתי צעיר - לפחות בעיני. הרוח לא השיאה את סירחון הכימיה המוכר לעבר מנהיים, כי אם לאזור הפ??פ?אל?ץ. אצל האופה בפינה היו סהרוני שוקולד ואני סעדתי את ארוחת הבוקר בחוץ, על המדרכה בשמש. אישה צעירה עלתה במו?ל שטראסה, התקרבה ויפתה, ואני הנחתי את הכוס החד פעמית על אדן חלון הראווה והלכתי בעקבותיה. כעבור צעדים אחדים עמדתי לפני המשרד שלי בשדרות אוגוסטה.

אני גאה במשרד שלי. את הזכוכית בדלת ובחלון הראווה של מה שהיה פעם חנות לממכר מוצרי עישון המרתי בזכוכית מעושנת, ועליה מתנוסס באותיות זהב:

גרהרד ז?לב?
חקירות פרטיות

על המשיבון היו שתי הודעות. המנכ"ל של גדקה צריך דו"ח. הוכחתי שמנהל של אחד הסניפים אשם במעילה, והמועל רצה לדעת פרטים וערער על הפיטורין לפני בית הדין לעבודה. בידיעה האחרת ביקשה ממני הגברת שלמיל, ממפעלי הכימיה של הריינלנד, לחזור אליה.

"בוקר טוב הגברת שלמיל. זלב מדבר. רצית לדבר אתי?"

"בוקר טוב, אדוני הדוקטור. המנכ"ל קורטן מבקש לראותך." איש מלבד הגברת שלמיל אינו פונה אלי ב'אדוני הדוקטור'. מאז שעזבתי את הפרקליטות אני לא משתמש בתואר; חוקר פרטי עם תואר אקדמי, זה מגוחך. אבל כמזכירתו האישית של הבוס, הגברת שלמיל מעולם לא שכחה כיצד הציג אותי קורטן לפניה בפגישה הראשונה בתחילת שנות החמישים.

"במה העניין?"

"על זה הוא מבקש לדבר אתך על ארוחת צהריים בקזינו. מתאים לך ב-12:30?"



"זלב חוק(ר) פרטי", ברנרד שלינק, תרגמה קטיה מנור (הקיבוץ המאוחד/ סדרת חשד)

  • עוד באותו נושא:
  • ספרים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully