מסך דק

טקסים טלוויזיוניים, בייחוד כאלו שבהם התקשורת מחלקת פרסים לעצמה, הם בדרך כלל משעממים, אלא אם השילוב של מונוטוניות, כוכבנים קורנים מאושר ובדיחות קרש עושה לכם את זה. ובכל זאת טקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה היה שעמום שטרם היה כדוגמתו; ערוץ 10, אשר לראשונה שידר את הטקס, הביא אותו לרמות חדשות של צ'יעמום ומיאוס. היעדרו של מנחה גרם לכך שהבידור היחידי שניתן לצופים הגיע, למעט קטע קצרצר של ליאור שליין בתחילת הטקס, בדמות דיאלוגים מטופשים - ולא יאמן כמה מטופשים הם היו - שניהלו ביניהם הזוגות שהגישו את הפרסים ואף לא אחד מהם הצליח לעורר בת שחוק מהיושבים באולם.

גם הפרסים שחולקו תרמו לשיעמום הגובר – שוב "ארץ נהדרת", שוב "לונדון את קירשנבאום", שוב גיא פינס, שוב "בטיפול", וכן, שוב אסי דיין. רוב הזוכים היו בדיוק המועמדים המובילים בהימורים – "הכל דבש", "פרשת השבוע", וכמובן "הישרדות". כל אלה יצרו טקס יבשושי וצפוי, אשר יש בו כדי להעיד על מצב הטלוויזיה המסחרית; אם האירוע הגדול ביותר של תעשיית הטלוויזיה לא צלח, מה זה אומר על התעשייה עצמה?

למרות ההכרה בדרמות מקוריות ואיכותיות כמו "הכל דבש", "להוציא את הכלב" ו"פרשת השבוע", יש טעם לפגם בבחירה החוזרת ונשנית של האקדמיה בתוכניות שזכו - לא פעם ואף לא פעמיים – בקטגוריות מסוימת, שדווקא בהן חסרים תחרותיות וגיוון. האם ירצו יוצרים צעירים להפיק תוכניות חדשות כשהם יודעים שעליהם להתאים עצמם לרשימה המצומצמת של הקטגוריות שעבורן ניתנים פרסים? האם יתאמץ היוצר הצעיר בפיתוח סדרת אנימציה, תוכנית מוזיקלית, או תוכנית חד פעמית המכונה ספשל, קטגוריות הזוכות להערכה בטקס האמי (המקבילה האמריקנית), אך זוכות להתעלמות מצד האקדמיה הישראלית? הבעיה אף חמורה יותר במסגרת הקטגוריות הקיימות. צריך להיות אמיץ ביותר כדי להפיק תוכנית בידור שתתמודד מול "ארץ נהדרת"; אם עדי אשכנזי, למשל, לא הצליחה, האם יש סיכוי לאחרים? גם גיא פינס הבין שיש משהו לא תקין בכך שתוכניתו קוטפת את פרס תוכנית התרבות והבידור פעמים רבות כל כך, ובהשראת אופרה ווינפרי הכריז כי ימשוך את עצמו מהתחרות בשנה הבאה. אם האקדמיה אכן רוצה לעודד יצירה ולהציב את הפרסים שהיא מעניקה כתגמול היוקרתי ביותר בעבורה, היא צריכה להיות פתוחה יותר, נועזת יותר ושמרנית פחות.

מעצבנת במיוחד היתה העובדה שהשנה חילקה האקדמיה פרסים לתוכניות ריאליטי ושעשועונים, אשר אינם פורמטים מקוריים, אלא קנויים. המדובר ב"הישרדות" ובשעשועון "אחד נגד מאה" בהנחיית אברי גלעד. אין זו שנה ראשונה שדבר זה קורה; "רוקדים עם כוכבים", לדוגמה, זכתה לפני שנתיים. עם זאת, התעצמותה של תופעה זו – חלוקת פרסים לפורמטים מיובאים על חשבון פורמטים מקוריים – מעוררת דאגה. כמה דובר על פיתוח פורמטים מקוריים, תכנים שיתאימו לקהל הישראלי, שיח שבסופו של דבר הקפיץ את מספר הפקות המקור; והנה, המגמה מתהפכת שוב – הבידור הזול והמועתק פורץ לקידמת הבמה, לא רק זוכה לרייטינג, אלא אף מקבל חותמת כשרות מהאקדמיה.

הגדיל לעשות אברי גלעד, אשר בקבלתו את הפרס על "אחד נגד מאה" הפציץ בנאום סנטימנטלי על כך שהטלוויזיה גרמה לאיחוד עם ישראל. כולם מתאחדים סביב מדורת השבט, שהיא, רומז גלעד, תוכניתו שלו. כן, אברי, השעשועון שלך - אולי כדאי בהזדמנות זו שתדע שלמרות היותו שעשועון ידע הוא עדיין שעשועון עם שיקולי רייטינג שזה משהו שאתה בז לו, לא? - מאחד את כולנו; תודה שלקחת פורמט הולנדי במקורו, כדי לאחד את עם ישראל. לפי החלטות האקדמיה לטלוויזיה השנה, מגמה זו לא עומדת להיעלם; אנו מצופים לעוד אברי גלעדים רבים שיהפכו את הפטריוטיות, לפחות מבחינה תרבותית, לאווילית וגרוע מכך, למרוקנת מכל תוכן.