חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת אמורים להיות העקרונות המנחים והבלבדיים של עורכי חדשות. אלא שעקרונות אלו עומדים שוב ושוב למבחן, במיוחד כאשר מדובר בסיקורם של מקרים קשים, כמו רציחתו של אילן גדי מטירת הכרמל את אשתו מול שלושת ילדיהם. אתמול (יום שני) הוארך מעצרו של גדי, אשר אל מול מצלמות התקשורת השתלח באשתו המנוחה. ערוץ 2 שידר חלק מדבריו של גדי, החלק שבו ביקש שיתחקרו את הילדים לגבי אלימותה כביכול של המנוחה, תוך שהוא טוען כי היא נהגה להכות אותם. לעומת זאת, במבזקי החדשות אחר הצהריים הודיע ערוץ 10 לצופיו כי הוא "בחר שלא להשמיע את דבריו של החשוד". ההחלטה לא לשדר את דבריו של גדי מעלה סוגיה תקשורתית חשובה במעלה: האם יש לתקשורת זכות לקבוע שאדם כלשהו, גם אם הוא רוצח, אינו זכאי לחופש ביטוי? האם בתהליך הסלקציה התקשורתי יש מקום לסוגיות מוסר והאם זה תפקידה של התקשורת, ובאופן ספציפי של ערוץ 10, לקבוע את אמות המידה של המוסר הציבורי?
אין ספק שגדי הוא רוצח שפל ובזוי. במבט ראשון, נראה כי אין שום סיבה לאפשר לו לדבר בתקשורת; הרצח שביצע נתעב כל כך עד שנדמה כי לתת לו להסביר עצמו בטלוויזיה הינו אקט מיותר ואף חוצפה. למרות זאת, כדאי לבחון את הנושא גם מבחינה תקשורתית. ערוץ 10 יכול היה להתעלם מדבריו של גדי מבלי להסביר את עצמו. אם הערוץ מצא שדבריו של גדי נגד אשתו קשים מדי, ניתן היה לערוך אותם, כפי שעשה ערוץ 2, ולשדר חלק מצומצם מהם. אולם, ההכרזה של הערוץ על סירובו לשדר את דבריו של גדי מעידה כי אין המדובר בשיקולים מקצועיים גרידא, אלא בשיקול מוסרי. ערוץ 10 למעשה מודיע לנו שאין הוא מוכן לשדר את מה שיש לרוצח להגיד, ושמטעמים מוסריים הוא אינו מעוניין להעניק לרוצח פתחון פה.
לא שיקול
על נס, כאשר היא נדרשת להצדיק את תפקודה שלה. בהנחה שחלק ניכר מהשמירה על חופש הביטוי נבחן דווקא כאשר הדובר שנוי במחלוקת ודבריו מעוררי זעזוע, הרי שניתן לומר כי ערוץ 10 נכשל בתפקידו ככלב השמירה של הדמוקרטיה. במקרה זה, רצונו של הערוץ שלא להביא את גרסת הרוצח עלה לו במעמדו ככלי תקשורת ליברלי. התוצאה היא שערוץ 10 איבד מאמינותו, שכן הוא חשף עצמו בהסתרת מידע מהציבור בשם המוסר (ערך שנתון לפרשנויות שונות), וניתן רק לנחש מה עוד הסתיר ויסתיר מפנינו, בשם ערך זה, או ערכים אחרים שאינם אמורים להוות שיקול במהלך דיווח חדשותי.
הרי לא היתה זו הפעם הראשונה בה עצורים או אסירים מקבלים זמן אויר כדי להשמיע את קולם וכבר נראו על מסכינו ראיונות עם רוצחים ואף טרוריסטים, אשר נקודת מבטם זכתה לכיסוי תקשורתי. לכן, יש לשאול מה היה שונה הפעם? מתי מתן פתחון פה לפושעים הוא לגיטימי ומתי לא? אם ערוץ 10 לוקח על עצמו את תפקיד שומר המוסר החברתי, עליו ליידע את הציבור לגבי השיקולים המנחים אותו בקביעת מוסר זה (שכן כלל לא בטוח שבכל הנושאים אמות המוסר שלו עולות בקנה אחד עם אלה של צופיו). יתרה מכך, על מנת שסיקור תקשורתי יוביל את הציבור לפעול כדי לשנות את המצב הקיים, הערוץ חייב לספק לו כמה שיותר מידע, גם אם יש בו כדי לגרום לזעזוע. עד שזה יקרה, הגישה הפטרונית שמפגין ערוץ 10, גישה הרואה בצופים ילדים תמימים ופגיעים הזקוקים להגנה הרמטית, מאיימת להפוך אותו מכלב שמירה חרוץ ומסור לפודל חביב וחסר שיניים.