חלב קוקוס

חבורה של חארות ה-Nouvelle Vague האלה. לא מספיק שעם הקאברים המקולקלים שלהם הם לקחו את השירים הכי יפים של תקופת הניו-ווייב והפוסט-פאנק והפכו אותם לבוסה-נובה נוסחאתית רקובה וסרוחה, מהסוג שמתביישים להשמיע במלכודות תיירים בטיילת של נתניה, הם גם הטילו כתם גדול על כל מי שחפץ לחבר בין להיטי אייטיז למוזיקה לטינית.

חבל, כי הטבח שעשו הצרפתים החד-מימדיים האלה ב-"This is Not A Love Song" של PIL לא אמור להעיב על סניור קוקונאט והאלבום החדש שלו, "Around the World". על פניו, הוא עשוי מאותם חלקיקים אלמנטריים, אבל שלא כמו מופע הקריוקי המביך ההוא, הסניור רוקח מהם יצירה שלמה ומרתקת, שלא מסתפקת בגימיק הצורני שבחיבור בין להיטי אייטיז ומקצבים לטיניים.

ההבדל הגדול בין סניור קוקונאט, המוזיקאי הגרמני אווה שמידט (אטום הארט מפלאנג'ר וגם טכנואיד משובח בזכות עצמו), לנובל ואג, הוא היחס לשני המרכיבים המוזיקליים הלכאורה קוטביים; בעוד שאצל נובל ואג הבוסה נובה נשארת בעלת גוון זהה ומנותק לגמרי מהשיר אליו מחברים אותה, אצל קוקונאט יש קורלאציה בתוך החיבור עצמו. הוא לא מסתפק בהוצאת הנוסטלגיה מקונטקסט על ידי מיקומה בקרקע מוזיקלית שונה לגמרי, אלא מתאים לכל שיר ושיר עיבוד מחודש שתואם את רוחו לא פחות מהמקור.

כמו הרבה גרמנים טובים, גם שמידט חזק מאוד בקונספטים. לפני 8 שנים הוא הוציא אלבום מופת בשם "El Baile Alemán" בו נתן פרשנות לטינית למיטב הלהיטים של קראפטוורק. ההברקה שם היתה ביישום תיאוריות מוזיקליות שרכש בצ'ילה דווקא על המוזיקה הכי טכנוקרטית שהוציא תחת ידיו האדם (גם אם אותו אדם שואף להיות מכונה). התוצאה הצליחה ליצור הקבלה בינו ובין אליליו הרובוטים, דווקא בשל ההזרה שנעשתה למוזיקה של קראפטווק וההוכחה כי מתחת לכסות הצורנית הספציפית, בין אם מדובר באסתטיקה המכאנית שלהם או הלטינו-שיק שלו, מסתתרת מהות. לפני שנתיים הוא חזר על הרעיון הזה והקליט אלבום מחווה להרכב היפני ילו מג'ק אורקסטרה.

גם ב-"Around the World", שיוצא עכשיו – אלבום הקאברים השני של קוקונאט שקורץ ללהיטי אייטיז - יש הרבה מה לגלות מבעד לקליפה הסגנונית. מלבד שלושה ביצועים שונים לשיר הנושא של דאפט פאנק, שכל אחד מתפקד כמעין אינטרלוד בתוך האלבום, יש כאן גם ביצועים ל"Sweet Dreams" של יוריתמיקס, "Kiss" של פרינס, "White Horse" של לייד בק ולהיט הסלואו הבלתי מתכלה "Dreams are My Reality" מתוך "שיגעון של מסיבה".

אין ספק שיש אלמנט הומוריסטי בפרויקט של סניור קוקונאט (בואנה, קוראים לפרויקט סניור קוקונאט), אבל יחד עם זאת אי אפשר שלא להעריץ את הרצינות בה לוקח שמידט כל שיר, פורט את הרכיבים המוזיקליים שלו, ממיר אותם לכלים אקזוטיים – כלי נשיפה, ויברפונים, כלי הקשה וקוויקה – מפרק אותו לגורמים ובונה מחדש עם ירידה מיקרוסקופית לפרטים, כזו שמאפיינת בכלל טכנו מינימליסטי; מתאים כלים, דינמיקה ומקצבים להברות, פזמונים וברייקים כשאת ההפקה המוקפדת הזו הוא מחבר למלודיות מרגשות של להיטים מוכרים ממקום של אהבה וכבוד. מה שהוא עושה ל"סוויט דרימז" הוא הזרה במובן הראשוני של המילה – הוא גורם לנו לשמוע מחדש עד כמה השיר הזה יפה; הוא מצליח לטהר את הנגע מבעד לשירים שכבר מזמן לא מצליחים לעבוד על הנימים הנכונים רק משום שאנו עוברים למצב אוטומטי בכל פעם שאנחנו שומעים אותם; והנה מגיע פרויקט סניור קוקונאט ומחזיר את האירוטיקה ל"קיס", את הרומנטיקה ל-"Corcovado" של ז'ובים ואת הסליזיות ל"White Horse".

יותר מכל "Around the World" הוא אלבום קיץ אולטימטיבי; כזה שגורם לכם לערוג לכל קלישאות הטרופיקנה המצויות בזמן שאתם מקללים את המנוע של המזגן ששוב התקלקל – קוקטיילים עם שמשיות, עצי דקל, חופים עם חולות לבנים ובחורות שמנענעות את העכוז באיטיות עם ביקני זערורי. אלא שכרגיל אצל סניור קוקונאט, הקלישאה היא רק כסות בדרך למשהו הרבה יותר עמוק.

סניור קוקונאט, "Around the World"
(New State)