רשמקול 09

לפני שמתחילים את המהדורה השבועית של רשמקול בואו נבהיר כמה דברים: המוזיקה חשובה מן הטקסט וממש לא מחייבת את קריאתו. הטקסט מצדו בא לספק קצת קונטקסט ומידע סביב הבחירות המוזיקליות, כך שלמי שמעוניין למצוא עוד ממשהו שמצא חן בעיניו, יהיה מהיכן להתחיל. בקיצור, מי שמתעניין שיקרא ומי שלא יכול פשוט להוריד ולהקשיב למוזיקה. הלינקים העליונים מוקדשים תמיד לפודקאסט עצמו, על שלל גרסאותיו – כקובץ, סטרימינג, הרשמה באיי-טיונז או בפיד RSS (באמצעות ICast). תבלו.

על כל מה שקרה לי ובסביבתי במהלך השבועות האחרונים שמעתי תגובה אחת – בין המצרים. אני לא ממש מבין ביהדות, אבל אין ספק שהיו אלה ימים קדחתניים למדי. לכן רשמקול של השבוע נפתח עם כמה קלאסיקות פאנק אהובות שתמיד מחממות את הלב, ליווי שנראה לי הולם לשבוע זה שבין ט' לט"ו באב.
המילים בשירו הקלאסי של ג'וני האמונד מדברות בעד עצמן, רוכבות על גבי הפקת הדיסקו הג'אזית-פאנקית של האחים מיזל, ממפיקי הדיסקו החשובים בכל הזמנים.

שוגי אוטיס זכה להכרה מאוחרת בתחילת שנות האלפיים באמצעות ההוצאה המחודשת והמורחבת של יצירת המופת שלו "Inspiration Information", שכללה גם קטעים נבחרים מהאלבום "Freedom Flight" (כמו "Strawberry Letter 23", שהפך ללהיט דיסקו בגרסתם של האחים ג'ונסון, שמככבת בפסי-קול רבים). פיור אסנס הם הרכב פאנק עלום לגמרי, שהודות לתת הלייבל Soul Cal של Stones Throw, גם בני זמננו יכולים ליהנות מהגרוב הקליפורני המושלם שלהם, שלמיטב ידעתי כולל רק את השיר הנ"ל וצדו השני של התקליט, "3rd Rock".

לעומתם, ברייקסטרה הם הרכב פאנק עכשווי, מקליפורניה גם כן, שמשמר את להבת הפאנק האותנטי בעידן המודרני. "Remember Who You Are" נשמע כל כך אולד-סקול, שלמרות שאני יודע אחרת, אני עדיין מתקשה להאמין שלא שמדובר בשיר נשכח של סליי סטון, כנראה המוכר והחשוב שבאמני הפאנק של החוף המערבי.

מוקסי הוא אחד הלייבלים העקביים והאיכותיים בעולם הדיסקו רי-אדיטס, ואילו מארק אי, שמגיע אחריו הוא אחד המפיקים האהובים עליי בתחום זה. יש לא מעט השמצות כלפי הז'אנר הזה, שלרוב מייצר הייפ סביב גרסאות שלא מוסיפות הרבה על קטעי המקור (שלא לדבר על התחום האפור מבחינה חוקית שבו הוא מהלך), אבל מארק אי הוא דוגמה למפיק שכן לוקח את המקורות צעד אחד קדימה. כששומעים את הפקותיו המקוריות ניכר שמדובר במפיק עם סאונד משלו, שפשוט בא לידי ביטוי גם באדיטים. סט מגניב שעשה לאחרונה עבור האתר רזידנט אדביזור ניתן למצוא בלינק שלמטה, וגרסתו ל"R&B Junkie" של ג'נט ג'קסון היא פשוט יצירת מופת לרחבת הריקודים.

הקטע של אליוט ליפ לקוח מתוך אלבומו החדש "The Outside", שמשלב בין ביטים היפ-הופיים, אלקטרו דאונטמפואי ודיסקו חללי, והוא מומלץ בשלמותו. הקטע שכאן בנוי סביב סימפול כבד של הברייק הקלאסי מ-"T Plays it Cool" של מרווין גיי, שמחבר אותנו היטב לאדיט/מאש-אפ "Marvin’s State", שמשלב בין השירה של מרווין ב-"Heard it Through the Grapevine" לאלמנטים מוזיקליים מתוך "פסיפיק סטייט" של 808 סטייט - לפחות 3 קלאסיקות במחיר של 2.

לאחרונה צץ תקליט עם כמה רמיקסים ישנים של די ג'יי שאדו, שנעשו כולם על טייפ 4 ערוצים. זה שכאן הוא להרכב הפריסטייל TKA, כולל סקראצ'ים מבית המאסטרו ואינטרו ואאוטרו שנשמעים כמו רדיו שעובר בין תחנות שונות על הסקאלה. פריסטייל, כשם ז'אנרי, מתייחס לסאונד מתחילת האייטיז, ששילב בין דיסקו, היפ הופ ואלקטרו מוקדמים עם השפעות של תרבות לטינו-אמריקאית. דוגמאות בולטות לז'אנר: "When I Hear Music" של דבי דב, "Let the Music Play" של שאנון, "I Wonder If I Take You Home" של ליסה ליסה והקאלט ג'אם, ואפילו "Everybody" של מדונה, הסינגל הראשון שלה בהפקתו של הדי ג'יי הניו-יורקי, מארק קמינס (שסומפל על ידי אנני ב-"Greatest Hit". אגב אנני חוזרת כעת עם אלבום חדש ).

"Oh Yeah" הוא הבי-סייד של הסינגל האחרון של סטפני מקיי האהובה, שצידו הראשי הופיע ברשמקול 04. לפני כשבועיים יצא האלבום “Tell It Like It Is” לחנויות ואם הוא לא היה אוזל כל פעם שאני בא לרכוש אותו אולי הייתי יודע לספר לכם קצת יותר אודותיו.

שני הרמיקסים שבחלק זה מהלכים על קו תפר מוזר אך מעניין שבין היפ-הופ לאינדי, ערבוביה שקשה היה לדמיין בעידן שלפני האינטרנט. פרויקט הרמיקסים של המפיק אמפלייב לכמה משירי "In Rainbows" של רדיוהד חשף גם דיון מעניין של תקופה זו – החיפוש של עולם המוזיקה אחר איזון חדש בין מכירות וקידום עצמי סביב אמצעי התפוצה החדשים. על אף שאת האלבום הלהקה הוציאה בשיטה כביכול סופר-מודרנית ולארג'ית כלפי מעריציה, שזיכתה אותה במחמאות רבות וללא ספק הייתה כלי יחצ"ני ממדרגה ראשונה, רק לאחר מחלוקת ארוכה נתנה הלהקה את האישור להפצתו של פרויקט הרמיקסים (ראו לינק פה למטה).
אינדי-רוק הוא תחום שאני משאיר למסורים ובקיאים ממני, אך את השיר של וומפאייר וויקנד שמעתי לאחרונה בכמה תוכניות רדיו אהובות, והערבוביה המוזרה שלו בין אינדי למקצבים אפריקאים/ דרום-אמריקאים/ קריביים משכה את תשומת ליבי. בירור קצר העלה שהשיר נמנה מבין 100 השירים הטובים של 2007 כפי שנבחרו על-ידי מגזין רולינג סטון, והאלבום השלם והחמוד למדי יצא כבר בתחילת שנה זו.

הקטע האחרון ברשמקול של השבוע הוא אחד האהובים עליי בכלל, פרי גאונותו של ג'קי מיטו, קלידן הבית של סטודיו 1 ופיגורה מרכזית בהיסטוריה של הרגאיי. הגרסה שכאן היא רק חלקו הראשון, שבאורכו המלא מגיע ל-7 דקות של ריחוף מדיטטיבי על קו התפר שבין רגאיי מוקדם למקורותיו האפריקאיים. את הקטע, כמו גם יצירות מופת נוספות של מיטו, ניתן למצוא באוסף המעולה והאינסטרומנטאלי ברובו "Keyboard King at Studio One", שמומלץ בחום ומתאים מאוד לחום הקיץ.