הגש ורוץ

כשהייתי בן 3, האמנתי שאוכל לעשות כדור פורח משמיכה ונר וכך אוכל לטוס להנאתי ברחבי העיר הקומוניסטית בה גדלתי. האמנתי גם שכרובית היא מקור הרשע בעולם ושאין דבר מגניב יותר מפטיפונים ישנים. נו, אז האמנתי, כולנו מאמינים בדברים מוזרים בילדותנו. חלק מזה נובע מהיעדר חשיבה ביקורתית ומהעדר היכרות עם חוקי העולם. האמונות האלה, הילדותיות, הן דבר מקסים.

אתר בשם I Used To Believe מוקדש לאמונות האלה. הוא מזמין אתכם להגיש את האמונות שלכם ולדרג את אלה של אחרים. יש שם אמונות מצחיקות, מרגשות וביזאריות. אבל בצב הדימיוני שלי בוחבוט, אף אחד לא מאמין. חוץ ממני, זאת אומרת.

גם כשאנחנו מתבגרים, חלק מהאמונות הילדותיות שלנו לא נעלמות. אליהן מצטרפות האמונות הבוגרות, נטולות בסיס עובדתי מוצק כלשהו. אלה יכולות להיות הרבה יותר מסוכנות - גזענות, למשל, או האמונה במכתב מהשליט הניגרי הגולה שרוצה את מספר חשבון הבנק שלכם כדי להבריח הרבה כסף מהמדינה שלו - או תמימות. כמו הצב שלי, בוחבוט.

עוד באירופה הייתי סקפטי לגבי חלק מהאמונות האלה, וחבל שאז לא היה אינטרנט ואיתו גם המילון לספקנים, שבא לתת לכם מידע אודות נושאים "אלטרנטיביים" כגון זומבים ואורי גלר. באתר, נכון לעכשיו, הסברים אודות 542 מושגים, ויש גם ספר שאוסף את הטובים שבהם.

ואם כבר ספקנים, אחד הגדולים שבהם הוא ג'יימס רנדי, קוסם שמנסה להפריך טענות לכוחות על-טבעיים. יש לו גם קרן, שמוכנה למסור מיליון דולרים לאדם הראשון שיסכים לעבור בדיקה בלתי-תלויה באמצעותה יוכל להוכיח את טענותיו. עד עכשיו אף אחד לא לקח את הכסף, אבל הרבה מאוד מיסטיקנים החלו לשנוא את רנדי בזכות פעילויותיו.

באתר של ארגונו, James Randi Educational Foundation, עוסקים רנדי וחבריו בחדשות מעולם המיסטיקה והפרכת החדשות האלה, כמו גם במלחמה באנשים שטוענים כי יש להם כוחות ושמשתמשים בזה כדי להרוויח כסף. אחת המטרות הקבועות שם הוא אורי גלר, אבל יש לא מעט אחרים שזוכים לטעום מזעמו של הספקן הגדול.