יאסו

ב"משחק סגור" מתערבבים שוטרים אמביציוזים, פוליטיקאים מושחתים, עסקני כדורגל מהליגה השלישית ואנשי חיי הלילה. על הסלט הזה מנצח רב פקד קוסטס חריטוס, ראש מחלק הרצח של אתונה. אך אל תטעו לחשוב שחריטוס הוא בליין כבד שמעביר לילות במועדונים אפופי עשן, מוקף בעברייני צעצוע ונשים זולות משל היה ג'יימס קגני יווני; הבלש הותיק כל כך מסור לעבודתו, שגם כשהוא כבר יוצא לחופשה העבודה עוקבת אחריו. רעידת אדמה מזעזעת את האי בו הוא נופש ובעקבות כך מתגלה גופת אלמוני שהוא נאלץ להשיב עימו לתחנה באתונה. תיק האלמוני מביא עימו תסכול רב בשל מיעוט הראיות והקושי באיסוף מידע אך לא איש כחריטוס נרתע מאתגרים. במקביל הוטל על הבלש לפתור מקרה רצח נוסף בעל פרופיל גבוה הרבה יותר: אופנוען ירה בקוסטנדינוס קוסטס מחוץ לאחד ממועדוני הלילה שלו למרות שומרי הראש שליוו אותו לכל מקום. תיק קוסטס מוביל את חריטוס בדרך עקלקלה שעוברת בעולם התחתון של אתונה. בעבודה על התיק מתגלה רשת סבוכה של אויבים, שונאים ומתחרים והחקירה שומרת על פרופיל גבוה ומושכת אש מכיוון התקשורת וגם מדרגי הפיקוד הבכירים במשטרה ובממשל. אין פלא שחריטוס מרגיש קצת סכיזופרן: "אתמול בערב איל ספנות יווני במסעדה צרפתית, היום בבוקר פליט פקיסטני ממיכלתי יוונית טרופה בשדרות ווליאגמניס" (118) הוא ממלמל לעצמו בעודו מחפש חניה למכונית הטרנטה שלו ברחובות אתונה המוצפים.

"משחק סגור" הוא הספר השני של פטרוס מרקריס שמתורגם לעברית, קדם לו "יומן חצות" שיצא לפני כשנתיים, גם הוא בהוצאת כתר בתרגומו הקולח של אמיר צוקרמן. גם הפעם הבלש הנוקשה שפוחד רק מזעמה של אשתו (ומכור לממולאים שהיא מכינה) עובר דרך חתחתים עד לפתירת התעלומה. בדרך הוא מתמודד עם בעיות לב, אשפוז כפוי, גברים מאימים ונשים פלרטטניות ואפילו עם הדחה זמנית מתפקידו. על הדרך הוא מספק אבחנות קומיות שהם שילוב של פילוסופיה, שוביניזם ותפיסת עולם קצת מיושנת: "פעם לגברים היה שיער קצר, לנשים היה שיער ארוך, והן היו חוטפות סטירות ושותקות. עכשיו לנשים יש שיער קצר, לגברים יש שיער ארוך, והם חוטפים סטירות ובוכים. הגיוני, אבל קשה לרחם על גבר שמגדל שיער ארוך ובסוף עוד חוטף סטירה" (164).

את העלילה הפתלתלה מעטרים לא רק גיבורים בעלי שמות בלתי אפשריים - פטרוליאס, ולאסופולוס, דרמידזיאקיס, קאראמיטריס, חורטיאטיס וסוטירופילס – העיר אתונה משחקת גם היא תפקיד חשוב בעלילה. פקקים בלתי פוסקים, נהגים עצבנים, מזג אויר לא יציב וכמובן שביתת זבל גדולה שמוציאה את כולם מדעתם: "מרכז אתונה מלא זבל שנסחף בגשם. אנשים מגיעים ליעדם בצליחה של גן האשפה הלאומי" (119). הזבל שלא נאסף מעלה צחנה שמטריפה כמעט כמו ההפגנה שמנהלים נהגי המשאיות השובתים והכאוס שולט באתונה (253). נראה שהעיר על סף פיצוץ מתמיד אך כמו הרציחות שמתוארות בשיוויון נפש מלא הומור, יריבויות בנות שנים, אלימות במשפחה וגם בעיות חברתיות מעמדיות זוכים לאותו טיפול אגבי שהופך את הקריאה ב"משחק סגור" לחוויה כייפית כל כך. אנחנו חוגגים יחד עם חריטוס את אובססית המילונים שלו, את הפחד שלו מרופאים ואת משחקי התפקידים ("שוטר טוב- שוטר רע") שהוא מיישם כמעט בכל חקירה. שנות שירות ארוכות במשטרה לא הצליחו לשחוק את התמימות הסקרנות ואהבת האדם של הבלש שאופיו מאפשר ל"משחק סגור" להיות מותחן שהוא אפקטיבי וגם משעשע. בדומה לספרי הבלש של אדוארדו מנדוסה ("תעלומת הקבר המכושף" ו"מבוך הזיתים") בהם הגיבור שמנהל את החקירה נשלף מבית המשוגעים כשהוא מצויד באחיזה רופפת במציאות אך חדור אמונה בצדקת הדרך שלו, חריטוס הותיק הוא בלש ללא חת שסביבו אולי כולם משוגעים אבל הוא מנווט דרכו בבטחון דרך הררי הזבל והקונספירציות, עד לפתרון המפתיע.

משחק סגור, פטרוס מרקריס (תרגום מיוונית: אמיר צוקרמן)// כתר