העיבוד האמריקאי ל"משחקי שעשוע" מרוקן אותו מתוכן

    בגרסתו האמריקאית הופך "משחקי שעשוע" של מיכאל האנקה למוצר הוליוודי אופורטוניסטי. ישי קיצ'לס מתנחם ב"הבן של רמבו"

    ישי קיצ'לס

    הרימייק דובר האנגלית ל"משחקי שעשוע" – במקור סרטו הרביעי של הבמאי האוסטרי התמיד מעצבן והתמיד מעניין מיכאל האנקה - הוא אחד הדברים היותר תמוהים ומיותרים שהתגלגלו למסך בעת האחרונה. ראשית, מפני שהאנקה הסכים לביים גם את הגרסה החדשה. שנית, מפני שהוא גם התעקש שלא לשנות דבר.
    זה קצת כמו שרומן פולנסקי היה בא לאמריקה, לוקח שלושה צעדים אחורה, ועושה גרסה נאמנה למקור ל"סכין במים", במקום לקחת צעד אחד ענק קדימה ולהעניק לנו את "צ'יינהטאון", וכן, זה בהחלט מאכזב. כי מהאנקה מותר לצפות ליותר. במיוחד אם לוקחים בחשבון שמאז 1997 – השנה בה הגרסה המקורית של "משחקי שעשוע" יצאה לאוויר העולם – הסרטים שלו ("קוד סודי", "המורה לפסנתר", "שעת הזאב") רק הלכו והשתפרו, הרעיונות שעמדו בבסיסם רק הפכו למעניינים ומורכבים יותר, והמניפולציות הקולנועיות שלו רק הפכו למתוחכמות ומטרידות יותר. עד כדי כך שלא יהיה זה מופרך לטעון ש"מחבואים", שהיה סרטו האחרון, מצא אותו בכושר שיא.

    על כל פנים, "משחקי שעשוע" – סיפורם של שני סדיסטים עדינים למראה, שפולשים לבית הקיץ של משפחה בורגנית ומתעללים בבני הבית בדרכים יצירתיות וללא סיבה נראית לעין – הוא סרט אימה אפקטיבי, אקדמי, פרובוקטיבי ומעניש שנעשה, במקור, כריאקציה לאלימות האופנתית שנכנסה לאופנה בעקבות "ספרות זולה". האנקה ביקש לגרום לצופה להבין שגם לאלימות קולנועית יש השלכות ממשיות (ושבכל מקרה, ובניגוד לעמדתו של טרנטינו, ממש לא מדובר בנושא משעשע), והוא העביר את המסר שלו באופן קיצוני עד כאב.

    אבל אם כבר ראיתם את הגרסה האוסטרית, הרימייק החדש לא יחדש לכם דבר. כלומר, תוך כדי צפייה היה לי מעניין לעמוד על ההבדלים שבכל זאת קיימים בין שתי הגרסאות. צוות השחקנים בסרט האמריקאי (נעמי ווטס וטים רות', שבאופן אירוני שיחק ב"ספרות זולה", מגלמים את ההורים המעונים, ומייקל פיט מגלם את הסדיסט הדומיננטי, שמפעם לפעם שובר את הקיר הרביעי, פונה אליכם הצופים, ובכך הופך אתכם ל"שותפים לפשע", לטענת האנקה) לוקח את הסרט למקום מעט שונה מהמקום אליו הגיע צוות השחקנים האוסטרי (סוזן לות'ר ואולריך מוהה ז"ל, שכיכב אחר כך ב"חיים של אחרים", גילמו את ההורים בגרסה המקורית, וארנו פריש, ששיחק גם ב"וידיאו של בני", עוד סרט מעניין של האנקה שעסק בייצוגים של אלימות, גילם את הסדיסט שקורץ לקהל). כמו כן, באופן בלתי נמנע, הדברים גם נחווים קצת אחרת כשהשפה המדוברת היא אנגלית ולא גרמנית. בסופו של דבר, מדובר בהבדלים די מינוריים (ההבדל הגדול מכולם הוא שבגרסה הזאת, בניגוד לקודמת, ווטס מסתובבת חלק מהזמן בתחתונים), והם לא באמת מעניקים ליצירה ערך מוסף מהסוג שיצדיק סיבוב נוסף על רכבת ההרים האכזרית והסדיסטית שהיא מזמנת לצופיה (ואם אתם לא מאמינים, אתם מוזמנים ללחוץ על הלינק בסוף הביקורת ולהיווכח בעצמכם).

    יתרה מזאת, אם טרם ראיתם את "משחקי שעשוע", או אם באופן פלאי טרם התוודעתם לעולמו המטריד של יוצרו, אני אהיה הבן אדם האחרון בעולם שימליץ לכם להתחיל את מערכת היחסים שלכם איתו דווקא כאן. כי בסופו של דבר, באנגלית, ועם נעמי ווטס בתפקיד הראשי, "משחקי שעשוע" הופך לסתם עוד רימייק לסרט אימה. לעוד מוצר הוליוודי אופורטוניסטי ונטול השראה סטייל "הצלצול". והאמת? ממש לא היינו זקוקים לעוד אחד. ובטוח שלא היינו זקוקים למישהו כמו האנקה שיבזבז מזמנו ומכשרונו כדי להעניק לנו אותו.

    עוד בוואלה! NEWS

    מתכוננים ללמידה מהבית - כך תקנו לילד מחשב בהכי זול שיש

    בשיתוף וואלה!שופס
    לכתבה המלאה

    הבן המועדף

    כמו "משחקי שעשוע", גם "הבן של רמבו" נעשה כריאקציה לקולנוע הוליוודי אלים, אך למרבה השמחה, הוא דווקא לא בא לחנך את צופיו כי אם לחמם להם את הלב. עוד יותר למרבה השמחה, הוא גם מצליח.

    הסרט הקטנטן והקליל הזה מביא את סיפור ידידותם האמיצה של וויל ולי, שני ילדים חביבים ושונים זה מזה (האחד ביישן ודתי, השני מוחצן וליצן), שגרים בכפר בריטי בשנות השמונים, ושמבלים את ימי הקיץ בעשיית סיקוול לסרט הפעולה הקלאסי "משחק הדמים" (הידוע גם בכינויו "רמבו 1"). וויל הוא השחקן והתסריטאי, לי הוא הצלם והבמאי, וככל שהפרויקט השאפתני צובר תאוצה, אל השניים מצטרפים עוד ועוד משתתפים. כמו שאתם יכולים לנחש, העניינים קצת יוצאים משליטה, וכמו שאתם יכולים לנחש, המשימה בהחלט מתבררת כלא כזאת פשוטה. אבל תנו לי להרגיע אתכם כבר עכשיו: בסופו של היום, הכל יבוא על מקומו בשלום.

    את הסרט ביים גארת' ג'נינגס (שביים גם את "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה"), והסיפור שלו די מזכיר את זה של "קדימה, תריץ אחורה" – סרטו האחרון של מישל גונדרי – רק שכאן הכל הרבה פחות מסורבל ומתאמץ, והרבה יותר צנוע ומקסים. עד כדי כך, שבהחלט קיים סיכוי סביר שהגרנד פינאלה שלו (שבה מוצג על המסך המוצר המוגמר עליו עמלו החבר'ה) אפילו תגרום לכם להזיל כמה דמעות של התרגשות. במיוחד אם גם אתם גדלתם על ברכיהם של סטלונה, שוורצנגר וצ'אק נוריס. במיוחד אם גם אתם ביליתם את מיטב ימי הקיץ שלכם, אי אז באייטיז, בשחזור סצנות מתוך "צוות לעניין", בחצר האחורית, או בחורשה, עם החברים, ועם אקדחי הקפצונים.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully