"שחק אותה X" הוא ה"X מת מצחוק" החדש. נכון לעכשיו, חיפוש מהיר העלה שמונה סרטים שבשמם מופיע הביטוי הזה בצורה כזו או אחרת, אבל תנו למתרגמי השמות המקומיים שנה-שנתיים ובטוח שהם יצליחו לשחק אותה עם עוד 20-30 שמות כאלה, שברובם לא יהלמו את רוח הסרט. במקרה של "שחק אותה סמארט", לעומת זאת, הם דווקא כמעט שקלעו בול, והפספוס שלהם מסתכם בפסיק אחד. "שחק אותה, סמארט" היה אמור להיות השם של הסרט, והנה הסיבות לכך.
אם נסתכל על כפל המשמעות של "שחק אותה סמארט", נבין שמצד אחד מייחלים למישהו ששמו סמארט "לשחק אותה" ומהצד השני מבקשים ממישהו "לשחק אותה חכם". בכך נוצר הרושם שמדובר על עוד אחת מאותן הקומדיות המשמימות בהן כסיל מגיע לתפקיד של סוכן חשאי ומצליח לא להצחיק במשך שעה וחצי עם קומדיית סלפסטיק מטומטמת להחריד. רק שזה פשוט לא נכון.
מאקסוול סמארט (סטיב קארל) הוא אנליסט בארגון CONTROL, סוכנות ממשלתית חשאית, שתפקידה הוא להילחם ב-KAOS, סוכנות טרוריסטים חשאית. שם משפחתו של מאקסוול לא עושה עמו צדק, היות והוא לא טיפש. הוא גאון. הוא לא צריך לשחק אותה סמארט, האיש סמארט מאוד גם ככה. הוא גם אתלטי למדי ואפילו עבר את הבחינות לתפקיד של סוכן שטח, אך מפקדו (אלן ארקין) לא רוצה לקדם אותו כי בתפקידו הנוכחי הוא עושה עבודה כל כך טובה. כשהבסיס של קונטרול מותקף ושמותיהם של כל סוכני השטח מודלפים, מקס מקבל את מבוקשו כשהוא מצוות לסוכנת 99 המנוסה. יחד, יוצאים השניים כדי למגר את האיום על קונטרול ועל העולם החופשי כולו.
סלפסטיק ג'נגל
הבעיה הגדולה ביותר של "שחק אותה סמארט" נובעת מכך שהיוצרים שלו לא באמת ידעו מה לעשות עם הדמויות, אותן קיבלו בירושה מסדרת הטלוויזיה הותיקה עליה מבוסס הסרט. המורכבות היחסית של רוב הדמויות בסרט אמנם מאפשרת להכניס כמה בדיחות חכמות - והן אלה שמצליחות באמת להצחיק - אבל בהרבה מאוד מקרים היוצרים העדיפו ללכת במסלול הסלפסטיק הישן והמשעמם.
הסלפסטיק הזה לא מגיע מכיוונו של סמארט, אלא על חשבונו. בהרבה מאוד סיטואציות, דברים רעים שאמורים להצחיק מתרחשים בלי שסמארט גרם להם, רק מתוקף רשעות התסריט כלפי גיבורו הראשי. זה מביך, לא מצחיק ואפילו קצת עצוב. מעבר לכך, ההחלטה ללכת בכיוון הזה, הופכת את סוכנת 99 מפרטנרית של סמארט, לבובה שעומדת בצד ומזיזה את ראשה מצד לצד על ציר אנכי, תוך הבעת פנים זועפת וסלידה לא מוצדקת מהשותף שלה. ברגעים נדירים בהם היא כן מפגינה אישיות, סיפור הרקע שלה דווקא מעניין, אבל מדובר באחת-שתיים סצינות לאורך כל הסרט.
הדמויות האחרות, השוליות יותר, נמצאות כל אחת כדי לספק שתיים-שלוש בדיחות כל אחת. חלקן מצחיקות, רובן לא. וזאת עוד בעיה של הסרט הוא לא מספיק מצחיק. כאמור, חלק גדול מהבדיחות האינטליגנטיות עובד, אבל הן מעטות מדי.
למרות הכל, ראוי לציין שהוא אינו סובל מתסמונת הבדיחות-על-הפרשות, שרבים מהסרטים מהסוג הזה חוטאים בה. "שחק אותה, סמארט" הוא לא קומדיה רעה. יש בו מקרה נדיר של אפיון דמויות מקורי למדי וכמה רגעים קומיים מצוינים. אבל אלה מתפספסים באוקיאנוס של בדיחות בינוניות, מעוררות פיהוק וחמור מכאן, גורמות לעיניים לנדוד אל עבר השעון.