דפש מוד נגד פיל קולינס

*מתוך "Music for the Masses"
1987
שפן אצטדיוני: הפזמון החוזר


למרות שניתן היה לחשוב ש"Enjoy the Silence" הוא-הוא המנון האצטדיונים הגדול ביותר שכתב מרטין ל. גור, הרי שכל מי שנכח בהופעה של דפש מוד, או לפחות צפה ב-"101", "One Night in Paris" ו-"Touring the Angel Live in Milan 2006", יודע ש"Never Let Me Down Again" הוא זה שהופך את האצטדיון למקשה אחת סחוטת רגשות, שבורת לב על גבול האקסטזה. רגשני? בואו נראה אתכם לא מנענעים את הידיים מצד לצד יחד עם דייב גאהן כשהסולם עולה והמלודיה נכנסת, כמו מפזרת את הערפל והכאוס האלקטרוניים ששררו לפניה ומובילה לדרך חדשה.


"Never Let Me Down Again", בדיוק כמו האלבום אותו הוא פותח, "Music for the Masses", הוא דפש מוד בשיא המלודרמטיות שלהם. במנגינות והעיבודים יש אווירה כמעט דתית; הטקסטים, שנעים בין פרוידיאניות לאקזיסטנציאליזם, נאיביים מרוב שהם לוקחים עצמם ברצינות; מהסוג שמיליונים יכולים להתחבר אליהם ולמצוא בהם משמעות עמוקה. והם מצאו אחושלוקי. לא לחינם זהו התקליט שהפך את דפש מוד ללהקת אצטדיונים באמריקה כנגד כל הסיכויים – שלושה קלידנים (אחד גם ככה עושה רק בכאילו) וסולן עם לבוש סולידי בתקופה שבה הגיטרות של ההייר מטאל ומכנסי עור ברדלס שלטו שלטון יחיד.


החל מחריקות הגיטרה בהתחלה ועד הפאתוס בו גאהן חוזר על המנטרה "Never let me down", גור נותן לו את הקונטרה ההרמונית הכי יפה ברוק ב-30 השנים האחרונות ושר "See the stars they shining bright, everything's alright tonight", כשמאחוריהם עולם שלם מתמוטט, השיר הזה מפרק כל אצטדיון מבפנים.

מתוך "Face Value"
1981
שפן אצטדיוני: הכניסה של התופים


סינגל הבכורה של פיל קולינס גם הוא חתיכת פצצה מלודרמטית מא' ועד ת'. הקלידים, הסאונד האייטיזי שמפוצץ מריוורב וקומפרסיה, השירה מלאת האפקטים של קולינס, הטקסט הגרנדיוזי-אופטימי ("I've been waiting for this moment all my life") וכמובן השוס של כניסת התופים, שכבר הפכה לקלאסיקת הופעות (כשקולינס מזכיר לכולנו שהוא בכלל מתופף ונכנס לתוך העמדה).


בשנים האחרונות השיר הזה זכה לעדנה מחודשת בשני מקרים בולטים – אמינם הזכיר אותו ב"Stan" ופרסומת שרצה ברשת הושיבה גורילה על סט תופים והעצימה את המשמעות של כניסת התופים ההיא. בצדק, כמובן. הגורילה היא כל אחד מאיתנו, שאי פעם חלם לשבת בכסא המתופף ולהיכנס כמו בן זונה עם מעבר שהיה גורם לקולינס לאבד את השיער שאין לו. הרי זוהי כל המהות של המנון אצטדיונים בנוי לתלפיות – להרגיש שותף פעיל במפגן העוצמה המוזיקלי.

למרות כניסת התופים החד פעמית של קולינס, "Never Let ,Me Down Again" הוא שיר גדול יותר בכל קנה מידה. מרטין גור מנפנף בנוצות ועולה לשלב הבא.