ווייט סטרייפס - "Seven Nation Army"
מתוך " Elephant"
2003
שפן אצטדיוני הריף
זה הגיע משום מקום. הריף הזה, שלא זקוק לגיבוי של בס, התיפוף המרושל, המלים ההזויות - "I'm Going to Wichita" -והשירה של האיש שלא מפסיק להכות את הרוקנ'רול עם הנשק שלו עצמו - שימוש בעבר כנגד ההווה למען העתיד. ג'ק ווייט הוא מלך העולם והשיר הזה, ה"Teen Spirit" של העשור הזה הוא לא רק להיט אינדי רוק ולהיט מועדונים ענק, אלא גם כזה שאת הריף המנצח שלו תשמעו מאוהדי כדורגל ברברים.
אל תפספס
זומבי ניישן "Kernkraft 400"
מתוך "Kernkraft 400 EP"
1999
אלמנט אצטדיוני הריף
אין, אבלאין שיר בבונים משמח מזה בכל בעולם.
דבר השופטים
אי אפשר לדבר על המנוני אצטדיונים בלי להתייחס לאצטדיון החי ביותר שיש אצטדיון הכדורגל, שהיה כר גידול לעשרות המנוני מופת (מ"ארסן ונגר הפדופיל" ועד "סלים טועמה מחבל") לאורך השנים. פואמות התבססו באופן מסורתי על לחנים של שירים מוכרים, שעובדו לסגנון האגרסיבי והגראפי של חובבי ספורט.
שני הניצים שלפניכם הם מנציגי הדור החדש יחסית של שירי יציעים, כשמצד אחד להיט הדאנס הגרמני המבריק ששיגע את העולם על סף המילניום עם הביט המונוטוני והשירה האלמותית "או הו הו או הו הו הו הו או הו הו הו(תספרו את הבתים, תראו שצדקתי) ומצד שני הלהיט המבריק של ג'ק וויט וההיא שלא יודעת אם היא אחותו/אשתו/ווטאבר. סבן ניישן ארמי היה השיר שהכניס את הוייט סטרייפס סופית למיינסטרים ופטר אותה מעול חובבי הייפים מייגעים ולעומת זאת הביא אותם למגרשי הכדורגל. אלא שהייחוד של סבן ניישן ארמי הוא ריף הגיטרה המעולה של וייט, שניגן אותו במכוון בטון מאד קרוב לבס, הכלי ההוא שהוא לא משתמש בו כעיקרון. הריף אמנם מלווה בטקסט נפלא על רכילות ושדים, אך מה הוא לעומת אותו או הו הו הו הו של זומבי ניישן, ההמנון מלא השראה שאין כמו ללוות איתו את קבוצתך האהובה כאילו הרוח שיוצאת משירת ה"הו הו" עוברת לגבם של השחקנים בדרך אל הגביע. זה בטח עוזר להם יותר מלשיר ריף גיטרה.