אחרי שלב שמינית גמר מתיש במיוחד, הגיע הזמן לסיכום קצר והבהרות; זהו לא טורניר בו אנו בוחרים את האמנים האהובים עלינו; זוהי תחרות המנונים. רוצים לומר: זה לא שאנחנו חושבים שגאנז אנ' רוזס היא להקה טובה יותר מלד זפלין; היא לא. אבל זה הרי לא העניין. השאלה היא אחרת - האם ברגע נתון שיר כמו Knocing on Heaven's Door" יהיה אפקטיבי יותר מ"Stairway to Heaven"? אם שואלים אותנו, התשובה היא ברורה. אם שואלים אתכם, כנראה שפחות, אבל כאן טמון כל היופי, לא?
הספתח של שלב רבע הגמר הטורניר המדמם הזה מציב שני נכסי צאן ברזל ישראלים - הסלבית הנבחרת מול הלהקה האהובה. התשובה מגיעה מיד.
נינט טייב - "ים של דמעות"
מתוך גמר כוכב נולד 1/ ביצוע מקורי מופיע ב"ים של דמעות" של זוהר ארגוב
1985/2003
שפן אצטדיוני: ערב טוב ניצנים
עוד בוואלה!
דפש מוד - "Never Let Me Down Again"
מתוך "Music for the Masses"
1987
שפן אצטדיוני: הפזמון החוזר
עוד בוואלה!
דבר השופטים
לקרוא לאלבום שלך "מוזיקה למאסות" ולפתוח אותו עם "Never Let Me Down Again" מגדיר מחדש את המושג "כמו כפפה ליד": המנון החברות האולטימטיבי, שאין אדם שלא רצה להוכיח בעזרתו לחבר שהולך איתו מהתיכון מי לובש כאן את המכנסיים. מעבר לשיר המדהים הזה, גרסת הלייב שלו היא הדבר הכי קרוב לאורגיה מוזיקלית שיש: כולם מניפים ידיים מצד לצד, יורקים לתוך החזה החשוף של דייב גאהן ומשתעבדים לריף גיטרה של גור. וכל ההסברים הללו, שהופכים את "Never Let Me Down Again" לשיר נצחי, רק מחזקות את הסיבות בגינן הוא מפסיד לנינט: מדינת ישראל לא משופעת זמרות גדולות מהחיים. בתוכן, היא לא מפוצצת בזמרות שעשו היסטוריה ברגע אחד נקודתי. כשנינט סיימה לשיר את הבית האחרון, רגע לפני הפזמון הסופי ששיגר אותה באקספרס מאלמוניות דובונית לציפורניי הפפארצי היא הסתכלה בקהל, אולי חשבה על זוהר ארגוב ז"ל ואולי לא, ושינתה את התרבות הישראלית. דפש מוד? כשיבצעו את השיר הזה בפארק הירקון, אולי נשקול את זה מחדש.