לחופש נולדו

זה אכזרי מדי, זול מדי, מתבקש מדי. זה טרף קל, זה בא לריב, זה יום חג לי ולעמיתיי, מבקרי הטלוויזיה. הניגוד האירוני שבין תוכניות הפריים-טיים של ערוץ 2 וערוץ 10 בימי ראשון ממש מקשה על מי שיש לו הומור בריא ומעולם לא סבל מתסביכי השמנה, שלא ליצור אינטגרציה ביניהן. מחד ניצבת "בעירום מלא" – הדוקודרמה החדשה של "קשת", בה אביעד קיסוס מלווה בכל פעם בחורה אחרת בעלת הערכה עצמית נמוכה וקילוגרמים עודפים עד לכדי צילום תמונת עירום אמנותית. מאידך, "לטרף נולד", סרט חיות דוקומנטרי נוסף מסדרת סרטי המסע של מוטי קירשנבאום באפריקה.

אתחיל בבשורות הרעות: לא פילות, לא היפופוטמיות ולא בהמות כבדות משקל מאף זן נצפו ב"לטרף נולד" של קירשנבאום. היה שם תאו, שמידות גופו אמנם גדולות אך הוא יותר מוצק מרופס, יותר גדל גוף מאשר כבד עצמות. זה היה מצחיק אם היו חיות שמנות בסרטו המופלא של קירשנבאום, אך הטבע התאכזר אלי והפער האירוני שבין הסרט של קירשנבאום לבין "בעירום מלא" רק הלך והתרחק. הבשורות הטובות הן שסרטי הטבע של קירשנבאום הם הסרטים הכי דרמטיים, נוגים, מותחים וליריים בנמצא.

קירשנבאום הוא, כידוע, הבנאדם הכי מגניב שקיים בעולם הזה. בסרט הוא לא חדל לדבר ואסור שיחדל. כל רגע בו הוא מספר סיפור בקולו המהפנט, הצופה נותר מרותק, צמא; רגע צוחק כמו ילד, רגע מזיל דמעה. אין סיכוי שבאמצע המתח, בו גנו צעיר מאבד את אמו ונתון לחסדיו של הצבוע, תחשוב על להחליף ערוץ על מנת לראות, ואין מילים עדינות לנסח זאת, מישהי לא רזה מצטלמת בעירום מלא.

"בעירום מלא", התוכנית המדוברת השניה, שהפרק הראשון שלה שודר אמש, היא תוכנית נמוכה במתכוון. המטרה שלה היא לרגש; האמצעי שלה הוא נשים שמנות. היא נוטפת מצדקנות, אך אין לה שום פרות קדושות. מה שכן יש בה זה טריקים זולים, פסקול מבחיל, ונצלנות ועצלות גם יחד. ולמרות זאת, ישנם שני גורמים שמצליחים להתל בצופים ולגרום לנו להתבלבל ביחס ל"בעירום מלא" ולחשוב שאולי זאת תוכנית רוויה בהומור ובאירוניה עצמית. הראשון הוא המנחה, אביעד קיסוס - אישיות מרנינה שעובדת מסך מצויין ומרימה את מפלס האנרגיות הירוד. הגורם השני הוא האיכויות הטכניות של הסדרה. כאן יש מקום להבהיר שהסדרה מצולמת באופן מזעזע וערוכה בצורה מחפירה. תחילה, עקב רצף של פריימים לא אסתטיים, חשבתי שאולי זה לא סתם שמצלמים שם בלי חצובה ומקמצים בתאורה; שאולי המטרה היא לעשות מחווה לחבורת "דוגמה". אולם, כיוון שאף איכות הצילום לא הייתה עקבית, לא נותר אלא לקבוע שהתכנית היא דלת אמצעים. מעצם כך שהיא מצולמת כאילו הייתה מגזין תיכון בערוץ הקהילתי של "תבל" ומוקרנת בפריים טיים של ערוץ 2 נוצר המתח האירוני המיוחל. אם לא בין המאותגרות משקלית לבין התאו שבאפריקה, אז לפחות בין האיכויות הטכניות המבישות של הסדרה לבין הבית שלה - הזכיינית שמגדירה את עצמה כ"טלוויזיה של ישראל".

אל תתבלבלו, "בעירום מלא", המבוססת על פורמט בריטי, היא לא "לרדת בגדול" וחלילה לא "הברבור". היא מתנגדת בתוקף לכך שמישהי שמנה תשיל גרם ממשקלה; נהפוך הוא, היא פועלת במקביל לזרם העצמת הנשיות החדש, הקורא לך לאהוב את עצמך כמו שאת, כפי שכתבו יפה ממני כריסטינה אגילרה ושירי מימון, כל אחת בשיריה. המאותגרת המשקלית התורנית אמנם לא התבקשה להסיר גרם ממשקלה, אך למרבה הצביעות דווקא כן עברה מהפך חיצוני מתוקתק למהדרין, שכלל שיער, איפור וסטיילינג.

אז למה להשיל במשקל אסור ולכסות את הפנים במייק אפ דווקא כן? הרי ברור שעודף משקל מסוכן בהרבה יותר מאשר שיער שלא מדורג לעילא. ובכלל, אני היחידה שהבנתי שהבעיה האמיתית של המשתתפת לא נגעה למשקל שלה או לתסביך אם, אם כי לעובדה שהיא רוצה להיות זמרת? זה באמת טראגי שמישהי שכל כך אוהבת לשיר לא יודעת לשיר, כפי שנוכחנו לגלות אמש. אולם, מי שחוטאת בבחירת שירים גרועים, כלומר, מי שמבצעת, לא במקלחת אלא על במה, את שיר הנושא מ"ריקוד מושחת", לעולם לא תזכה לאהדתי ואף לא לרחמיי. ואף מילה על כך שהצילום שלה בעירום מלא ממש, אבל ממש, לא היה צילום עירום מלא.