לגמול בפנים

את התנהלותה של קשת בחודש האחרון ניתן להסביר רק על ידי ההכרה כי הזכיינית הכל-יכולה נמצאת בלחץ אטומי בואך פאניקה טוטאלית. השבוע עולה תוכנית הריאליטי "האח הגדול", התגובה האולטימטיבית של הזכיינית להצלחה המסעירה של "הישרדות", מבית היוצר של הערוץ המתחרה. מכיוון ש"הישרדות" כבר נמצאת בהפקת העונה השנייה, החליטו אנשי קשת להשקיע אף הם הון רב בהפקת תוכנית ריאליטי משלהם, כשכישלון כלל לא בא בחשבון.
לכאורה אין סיבה ש"האח הגדול" לא תצליח גם כאן, כפי שעשתה בכל מדינה בה שודרה, אולם בקשת החליטו לא לקחת שום סיכון מיותר. לשם כך נבחרה אסטרטגיה מעניינת – מיתוס ההתמכרות, אשר על פיו הצרכן הנאמן ביותר הוא זה שקונה את הסחורה מבלי שתהיה לו שליטה על כך. הוא פשוט חייב אותה.

"למה הצופים מתמכרים ל"האח הגדול"?" שואל שוב ושוב ארז טל בפרומואים האינסופיים לתוכנית, שמשודרים בכל הזדמנות אפשרית וחלקם אורכים לא פחות מחצי שעה. תשובות רבות ניתנות לשאלה זו; תשובות שהן בעיקר הבטחות של יוצרי קשת לצופים העתידיים – יהיה מתח – גם מיני! - בין הדמויות, הכל יקרה בשידור חי, חלק מהדמויות נאהב, חלק מהן נשנא וכולן יהפכו לסלבס עד שיחזרו כעבור שנה למעמדם הטבעי בתור בקרי איכות של קופסאות שימורים, מדריכים בקייטנות, סטטיסטים בהצגות ילדים בקניון בראשון, או מה שהאנשים האלה לא עושים. אתם יודעים, ריאליטי. ברם, למעשה התשובה הנכונה ביותר טמונה במה שהפרומואים מכריזים עליו - אנו נתמכר לתוכנית, לא בשל האיכות או העניין שבה, אלא פשוט מכיוון שהודיעו לנו שזה מה שיקרה. התוכנית תצליח כי כבר הצלחתה נקבעה מראש.
נשמע מוזר? מומחים לגמילה מניקוטין, לדוגמה, יודעים לספר שכאשר אומרים למעשנים שהם מכורים לסיגריות, התגובה שלהם אינה ניסיון להיגמל, אלא דווקא חוסר אמונה באפשרות להיגמל, דבר המוביל לשקיעה עמוקה יותר בהרגל. במילים אחרות, כאשר מצביעים על התמכרות כלשהי, עצם האמירה יוצרת ואף מחזקת את ההתמכרות.

במסווה של ניתוח ריאליטי, מובאים אנשי תקשורת ומבקרי טלוויזיה כביכול, על מנת להסביר את הצלחת התוכנית, אך למעשה כדי לקבוע שהיא מצליחה, וליתר דיוק לשכנע אותנו שאין ברירה אחרת – התוכנית עומדת להיות הצלחה ואנו עומדים להיות השותפים שלה. אתם לא יכולים להרשות לעצמכם להפסיד את התוכנית, רומזים לנו באגרסיביות; אם לא תצפו, תישארו מחוץ לתמונה, ולא תקחו חלק בסנסציה הבאה של ישראל.

באמת, מי ירשה לעצמו לא לצפות בתוכנית אחרי שטמטמו לו את המוח שהיא תהיה שוס אינטרגלקטי? אנחנו, מסתבר, כבר מכורים; אנחנו פשוט עוד לא יודעים זאת. נראה אתכם מעיזים לא לצפות ביום שני.