רשמקול 13

כשהימים שלך מתקדמים מטראק לטראק, יש תקופות שקצת קשה להתאפס על אלבומים בשלמותם. ועדיין, החוויות הכי אינטימיות וחזקות עם מוזיקה עבורי הן עם יצירות שלמות, שממש אפשר לחיות איתן במגוון של סיטואציות, ושהן נשארות רלוונטית לחיים שלך גם מעבר למועדון הומה אדם. אלבום אמן שלם שתופס מקום מרכזי שכזה בלו"ז השמיעה שלי לאחרונה הוא החדש של קושיק הקנדי, "Out My Window". קושיק משלב ביטים נוסח RJD2, פורטט או פריפיוז 73 עם מוטיבים של פופ סיקסטיז פסיכדלי, שבאים לידי ביטוי בכלי מיתר וגיטרות אקוסטיות, ובעיקר בשירה הרכה שלו, שיושבת היטב בתוך המיקס שבין כל האלמנטים. הקטע שמופיע כאן אפילו מזכיר משהו במלודיות שלו קטעים מסוימים של סנט אטיין.

עבור מי ידו זריזה על הסולסיק ודומיו, אני ממליץ לחפש סט של קושיק מ-2005 שיצא כבוטלג, "In the Middle of the Night", בו הוא מחבר יחדיו דאונטמפו, דאב, סול, רוק ופופ ישנים לאחד המיקסטייפים האהובים עליי אי-פעם. למי שכל זה מצא חן בעיניו, כדאי גם לא לפספס את הדואט היפה של הגז-לאמפ קילר עם גונג'ה סופי שחותם את רשמקול של השבוע.

ג'וג'ו וג'ורדאש הם שני ישראלים שעושים יחדיו מוזיקה כבר כמה שנים טובות. הביוגרפיה המצוירת שבאתר שלהם מתארת את קורות חייהם והמפגש ביניהם בצורה סכמאטית ומשעשעת למדי. מדובר בצמד שמשחרר קטעים באופן קבוע בלייבלים של-מבינים בספירת הדיפ-האוס, בואכה הציר שבין דטרויט לאמסטרדם (בו החנות וחברת ההפצה Rush Hour משמשת כצומת מרכזי). בעוד שהקטעים הבודדים שלהם מתהלכים בדרך כלל באזורים העמוקים ביותר שניתן לדמיין רחבת ריקודים מגיעה אליהם (תחשבו ת'יאו פאריש ואז תצללו עוד קצת), בתחילת השנה יצא להם אלבום שלם בחברת התקליטים העצמאית האמריקאית Ropeadope, בה ניתן למצוא אמנים מגוונים כיוצרי היפ-הופ מהזן הלא-אלים ואמני נו-סול לצד ג'אזיסטים מודרניים.

הקטע "El Silencio" שכאן לקוח מאותו אלבום (הוא גם מופיע בתקליט בו השתתפו שיצא בלייבל הספרדי Deep Explorer), בו הם נוגעים בטווח עצום של מוזיקה – מאמביאנט דרך כל מיני ביטים שונים ומשונים ועד דיפ האוס וטכנו, הכול עטוף וממולא במוזיקליות עשירה שנטועה עמוק בעולם הפיוז'ן והג'אז.

ג'ליבס הם צמד צעיר שהכיר בגיג של הדי ג'יי האנגלי האקלקטי מר סקראף, כיאה לטווח המוזיקלי הרחב שהם מכסים בפתיחות ראש משמחת. בקטע שכאן הם משתמשים בצורה מקורית למדי בבס הוובלי שהפך פופולארי דרך עולם הדאבסטפ. תחשבו עליו מה שתרצו – אי אפשר להתעלם מהיות הדאבסטפ גזרת פעילות עכשווית שוקקת, שאולי יש שיתפלאו לדעת, מרגשת גם שועלי דאנס ואלקטרוניקה ותיקים כפרנסואה קיי, ג'יילס פיטרסון ותקלטיני טכנו כריקרדו וילאלובוס. אז חלאס עם ראיית השחור/לבן המיושנת שמנסה להציב את האחד כהייפ של "ילדים מחוצ'קנים" מול העומק/רצף ההיסטורי של ז'אנרים מבוססים וותיקים יותר כהאוס וטכנו. מפיקי דאבסטפ שונים כבר הבינו את זה מזמן, וכך גם רבים בקרב קהילת הטכנו בעולם, שמחבקת מפיקים שונים מסצינת הדאבסטפ בחום רב (כמקריהם של Martyn, Shackleton, Kode 9 ונוספים. ראו גם רשמקול מספר 3 – ספיישל הדאבסטפ).

בקורס של פרופ' טניה ריינהרט ז"ל, היא הסבירה כיצד התקשורת המיינסטרימית מוצפת בויכוחים קולניים בין צדדים כביכול מנוגדים שבעצם שותפים ליותר הנחות יסוד מאשר להבדלים ממששים ביניהם. עצם הויכוח הרועש מסתיר את קיומן של אותן הנחות משותפות, כמו גם את האופציות החתרניות והמפתיעות בהרבה שבשביל להיפתח אליהן צריך להשתחרר מכבליהן של אותן הנחות יסוד. לאחרונה אני נתקל יותר ויותר בויכוח מעין זה בגזרת המוזיקה האלקטרונית והקלאבינג פה בארץ, בין האוס-טכנו, דאבסטפ, או אלוהים ישמור, הערבוב שלהם יחדיו ועם סגנונות אחרים (ראו הטוקבקים בביקורת על המסיבה עם דיפלו כאן בוואלה! תרבות לפני כמה ימים או בטקסט של ניסן שור בגיליון טיים אאוט של השבוע - גליון שהוא מופת של מחשבה דיכוטומית).

כשמקשיבים לטוענים בעד/נגד מכל אחד מהעולמות, נדמה שהדרך היחידה בה בוחרים המייצגים השונים להסביר את עליונותם היא באמצעות הנחתת האחר. זה לא שחס וחלילה אין מקום לאנשים שיתמקדו בכל אחד מהז'אנרים השונים – נהפוך הוא – יש אנרגיה מסוימת שניתן להגיע אליה אך ורק כשאתה רץ על אותו קצב ואווירה, מושך את המאזינים לתוכה ומדבר מתוך הניואנסים שבין קטעים, שמראש נוצרו כדי לשמש מילים שמתחברות יחדיו באמצעות תחביר עם כללים ברורים. אבל זה לא אומר שאפשר גם אחרת, או לחלופין – ליהנות מכולם ביחד ו/או בנפרד. אין בכך שום סתירה, ובלידתו של כל ז'אנר תמיד היו כמה השפעות שחברו להן יחדיו. האם יש מקום לדבר על פיוריזם בטכנו – ז'אנר שנולד מתוך ערבוביה של "קראפטוורק עם פאנדקדליק" כמאמר הקלישאה? מי שרעב למוזיקה חדשה ונמצא עם יד על הדופק, יודע שגם אם החומות השונות הולכות ומתמוססות עדיין יש מקום לכל עולם בפני עצמו, וממילא כל הסגנונות האלה באים מרקע דומה כשביניהם יותר משותף מאשר מן השונה. ואם בכל זאת בא לכם לצעוק על מישהו – יש יותר מדי כלי תקשורת מסחריים שראויים לזעם שלכם בהרבה. שבת שלום.