כיעור

בספרו "ערוץ 2 - הממלכתיות החדשה" (התוצר האחרון מסדרת "פטיש" של הוצאת רסלינג), מנסה נועם יורן להגדיר במילים את מה שמתחבא מאחורי הדבר הזה, המוסד הלאומי הזה שנקרא ערוץ 2. הוא נותן משמעות לחלחלה ולחוסר האונים כלפי אותו גוף, ויותר מכל מוכיח שערוץ 2, שמייצג בצורה כל כך נכונה ומרושעת את החברה המקומית, לא הגיע לאן שהגיע במקרה.

מעל הכל שלטת בספר התזה שבמעבר לערוץ 2, במעבר ל"קדמה" ול"הפרטה", רבים מן המאפיינים הממלכתיים שאפפו את העולם הישן והחד ערוצי הועתקו בגירסה חדשה, אולי מפחידה אף יותר, לבית החדש. שכן, מה לעשות, האכסניה החדשה, ערוץ 2, נוטה להיות הרבה יותר רעשנית, פופוליסטית והיסטרית. היא מסחרית, והיא פועלת על מנת לרתק את הצופה למסך, ועל כן עליה להבטיח בכל רגע כי הרגע הבא יהיה יותר מדהים. "השחרור של ערוץ 2 מהפיקוח הישיר של המדינה… התברר כהתמסרות ל'מדינה שמעבר' לאותה פנטזיה אנטי-דמוקרטית של המדינה" (עמ' 153). אותה "מדינה שמעבר" היא כמובן ממשית לחלוטין, ויורן מנסה בהצלחה יתרה לתאר את יחסי הגומלין שמעצבים למעשה את אותה הפנטזיה ומעידים המון על המציאות שבה אנחנו חגים. באוטובוס, במטוס, בכל המחלקות, בפקק, בכורסה, עם הפיסטוקים, בתור בסופר.

יורן מדבר בספר על משמעות הקשר המיוחד שבין כתבנו הצבאי והצופה הבטחוניסט. משמעותם של ביטויי הקריצה כגון "פגיעה כירורגית", "אנחנו יכולים להגיד רק ש..." או "לפי סוכנויות זרות... ישראל אינה מגיבה על החיסול". על חוסר הצורך בצנזורה חיצונית בערוץ 2, בשל הימצאותה של צנזורה פנימית על התכנים. על ריקנותם של תכני התוכניות שמאיימות (בקדימונים) לשבור את הגבולות. על התעסקותן של תוכניות אלה, שהן בדרך כלל לייט נייטס, בהתפלאות מן המוזר והשונה (ע"ע קיציס) כדרך לעיצובו של העצמי הנורמלי. על חסרונה של סאטירה אמיתית בארץ. על ז'אנר החיקויים והחרצופים למיניהם כעוד דרך להבעת חיבה לפוליטיקה. אותה פוליטיקה א-פוליטית (שמתיישבת עם צרכי הערוץ), שהיא בו בזמן ביטולה של הפוליטיקה (כולם מושחתים) וחיבוקם של נבחרי הציבור. דואליות שמביאה אותנו אל הישראלי המכוער שאנחנו אוהבים, כפי שהוא מתבטא בחדשות, או אצל דודו טופז. אותה בהמיות מופלאה מולה הערוץ וצופיו עומדים ומשתאים, ואותו אזרח מודאג או מאזין זועם בתוכניות הדיבורים ברדיו, שהוא תמיד ימני שמדבר בקלישאות מן הזירה הפוליטית.

לאחרונה יצא בהוצאת בבל הספר "עיתונות תחת השפעה", שמנתח את תפקודה של התקשורת בתקופה הרגישה של תחילת אינתיפאדת אוקטובר. את הניתוח הזה ראוי להשלים עם "הממלכתיות החדשה", שמתאר את התנהלותה והתמסרותה המבעיתה של התקשורת דווקא בסיטואציה "נורמלית" שכה רחוקה מאיתנו עכשיו, דווקא בימי חול. זאת אפשרות מעניינת וחשובה להצצה על דרך הפעולה שבה מנסח ערוץ 2 את "העם", ועל הדרכים שבהן הוא פועל לקיים את הפנטזיה הזו במציאות.