פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הלהיט של אלאניס מוריסט: באסה או קלאסה

      פינה של רגעים בפופ - קלאסיקה על-זמנית או באסה מיותרת מפח הזבל. והפעם: אלאניס מוריסט, "You Oughta Know"

      הייתי שמח לחשוב שהסיבה שאני שונא את אלאניס מוריסט לא קשורה להיותי גבר, אלא בגלל שהיא חרא זמרת, אבל על מי אני עובד. כן, היא חרא זמרת, אבל כאלה יש כל כך הרבה ומעטות הן אלו שמעלות את חמתי בכל פעם שאני שומע אותן, כפי שקורה עם הקנדית המכוערת הזו. אלאניס, יותר מהריוט גירלז (נשות הPאנק העצבניות של תחילת הניינטיז) ובטח שיותר מהספייס גירלז, היא זו שהביאה את תודעת הגירל פאואר האיומה למוחן של אלפי נערות מתבגרות, שעד אותו רגע היו ממש אחלה. ומה היא אותה גישת חיים מטופשת? שבחורות יכולות להיות חזקות ונשיות בו זמנית? כאילו שאל המסקנה הזו אי אפשר היה להגיע גם מ - נניח - מדונה. הרי בחורה שהיא באמת חזקה לא צריכה לצרוח את זה. העוצמה שלה מגיעה ממקום הרבה יותר אמיתי ועמוק, ולא בצורה צעקנית ורדודה.

      אולי דווקא בשל היותה בחורה כה לא מושכת (איזה פנים ארוכות יש לה!) היא יצרה מקדם הזדהות כה רחב, שהפך אותה לזמרת הכי פופולארית של שנות התשעים. "Jagged Little Pill", אלבומה השלישי (והראשון שהיה חתום אצל מדונה ב"מאבריק"), הוא - ואני לוקח כאן סיכון כשאני אומר את זה - האלבום האהוב ביותר מאותו עשור בארץ. יותר מ"או.קיי קומפיוטר", "אוטומטיק פור דה פיפל" או "נוורמיינד". זו לא רק כמות הלהיטים העצומה שנכנסה ממנו למצעד העשור. זו גם הפנאטיות שבה בחורות שנשבעו בדמו, מכירות כל מילה ומילה בו. הרי אין נערה אחת שהתבגרה בקצה המאה הקודמת ולא מכירה בעל פה את כל ההתחכמויות מ"אירוניק" (שיר שכל הסיטואציות שמתוארות בו הן כלל לא אירוניות, אלא בעיקר חוסר מזל. אירוני, אתם לא חושבים?), או "Head Over Heels" (כל קשר בינו ליצירת המופת הפופית של טירז פור פירז מקרי בהחלט).

      אבל לפני שהפכה לאויב של העולם הגברי והכינה אותו למאבק הבאמת קשה שלו מול "סקס והעיר הגדולה", אלאניס הצליחה לשחרר שיר אלמותי אחד, שגרם לנו לרגע אחד לחשוב בטעות, שהיא הדבר האמיתי. בטרם גילמה את אלוהים ב"דוגמה" של קווין סמית (ליהוק גאוני, אגב) ותפסה טרמפים ערומה על הכביש הראשי (אני לא מקנא באומללים שצפו במחזה המזעזע הזה), היא הוציאה בשיר אחד את כל הזעם והזוהמה שעצורים בבחורה שנעזבה על ידי גבר לטובת אחרת ולא הצליחה להתגבר עליו עד שכתבה שיר שגאל אותה מייסוריה.

      אני זוכר את ההתרגשות שאחזה בי כששמעתי בפעם הראשונה את "You Oughta Know". לא ידעתי מי זו המוריסט הזו, לא הבנתי למה היא לובשת חולצת סאטן כה חסרת טעם ומה קורה בקליפ המטושטש, אבל רציתי מיד לשמוע אותה שוב. זה היה רגע נפלא ומכונן ברוק הנשי; נקודת אל חזור מרהיבה ששינתה את אופיו. איך שלא תסתכלו על זה, הרוק הנשי מתחלק ללפני ואחרי "You Oughta Know": לפני שיצא, אף אחת לא העיזה לשיר בצורה כה בוטה, בהירה וכנה, שהיא ירדה לבחור באולם קולנוע (או תיאטרון); אחרי, כבר הגיעו תוצרי לוואי פגומים כמו מרדית' ברוקס שהצהירו על עצמן ככלבות (איזו באסה שלא תיאמן זו "Bitch", הא?). אי אפשר היה שלא להאמין לאותה בחורה להוטה בת 19, שבכנות נדירה ונועזת תיעדה בשיר את הרגשות והרגעים הכי שפלים אליהם נופלים כל אחד ואחת אחרי פרידה. מכזו אמת, שמוטחת בכזו עוצמה בפנים, אי אפשר שלא להיות מוקסם. במובן מסוים "You Oughta Know" הוא אחיו החורג של "Caught Out There" של קליס, שהגיע כמה שנים אחרי (ולבטח מושפע ממנו). בשני המקרים מדובר בשירים שהם סערת רגשות, שמטנפים על המנוול העוזב והחברה החדשה, ובשניהם יש תחושה כי הגבול בין שנאה ואהבה הוא כה דק, עד כי נדמה שאם רק יינתן הסיכוי לאחת מהן, היא מיד תחזור לאקס.

      ההברקה של "You Oughta Know" לא מסתיימת במלים, או הלחן של השותף של אלאניס, גלן באלארד, בכל האלבום, אלא גם בעיבוד המבריק והנגינה של שלושה כוחות עילאיים - פלי מהצ'ילי פפרז, דייב נבארו (שהיה באותם ימים בצ'ילי פפרז ולפני ואחרי הגיטריסט הגאון של ג'יינז אדיקשן) והמתופף טיילור הוקינס, שהיום מוכר בעיקר כמתופף הבלונדיני החתיך מהפו פייטרז. השלישייה הזו גרמה לשיר הזה להישמע אינטנסיבי, דוקר וזועם יותר, מבלי שמישהו מהם יבלוט יותר מדי וייקח את הפוקוס מאלאניס. ההפך, הגדולה כאן היא הוויתור של כל אחד מהם על האגו וההתאמה לאלאניס, שהיא אמנם זמרת מוגבלת, אבל כאן נותנת את הנשמה. בהופעה בטקס פרסי הוידאו שלMTV באותה שנה היא שרפה את הבמה והפכה את אבק השריפה לחבית בוערת שלא מסתכלת לאחור.

      אולי העובדה ש"You Oughta Know" הוא כזה שיר מוצלח היא-היא הסיבה האמיתית שבגינה אני מתעב את אלאניס. הרי אלו שאתה מצפה מהם להכי הרבה הם אלו שבסופו של דבר יאכזבו אותך. היו לי כל כך הרבה תקוות כלפיה ומאותו רגע, מלבד אותה הופעה ב"דוגמה" היא לא עשתה שום דבר, אבל באמת שום דבר מוצלח, ובטח משהו שיצליח לגעת בגבהים של אותה צעירה פרועה וסוחפת. אני בטוח שזה לא ממש מעניין אותה.

      אלאניס מוריסט, "You Oughta Know" - קלאסה