רשמקול 14

בעקבות פולמוס הטכנו/האוס/דאבסטפ מהשבוע שעבר, ובמקום להשמיע לכם עוד כמה מהגרסאות החדשות שצצו בינתיים ל"Paper Planes" של מ.י.ה ו/או "א-מילי" של ליל' וויין, החלטתי לקחת את התקליטים בידיים ולבדוק את העניינים הלכה למעשה. כלולים כאן אפילו כמה קטעים מלפני 5 שנים ויותר, כמו הקטע המסיים שכה אהוב עליי ושלא ניגנתי מזה זמן רב, ובגדול יצא סט קלאבי בהרבה מהמהדורות הקודמות.

אם מדברים על החיבור בין האוס, טכנו ודאב (לפני שהסטפ בכלל נכנס לתמונה), קשה לי לחשוב על התחלה הולמת יותר מאשר קטע של רידם אנד סאונד, אותם מפיקים מסתוריים מגרמניה, בעליהם של חנות התקליטים המדהימה Hard Wax, שמוכרים גם כמפיקי הטכנו האגדיים Basic Channel. אז כמו שמפציר בכם ג'ה באטה – "תנו למוזיקה להכות בכם". מאוחר יותר יעשו כך גם ג'יי הייז וחבריו להרכב Fuckpony (שת"פ שכלל בזמנו גם את Samim, לפני שהפיק את קטע האקורדיון ג'ננה-למבדה שלו) - "זו רק מוזיקה, Get Down!"

אלבומו הראשון של ריקלוס, "Cardiology", שיצא בלייבל Planet E של קארל קרייג, היה חתיכת יצירת מופת שהילכה בטבעיות סביב כמה ספירות מוזיקליות - טכנו, האוס, דאב, ברוקן ביטס ושאר אלקטרוניקה - ואף נלווה לו סיפור משעשע על דמו שהוכנס לשקית הסנדוויץ' שקארל קרייג לקח מהסופר שבו ריקלוס עבד. מאז ריקלוס עזב את דטרויט לטובת ניו זילנד, החליף לייבלים (עבר ב-Peacefrog ועכשיו הוא בסונאר קולקטיב), והסאונד הכללי שלו הפך מבוסס יותר על כלים חיים. גם אם אלבומו החדש וזה שלפניו היו קצת פחות מוצלחים בעיני כיצירות שלמות, עדיין היו בהם לא מעט קטעים מדהימים, כמו "Deeper Water", שנמצא כאן ו-"Dust" מאלבומו הקודם (שניהם עם ג'ו דוקי מפאט פרדי'ס דרופ). הרמיקס של יס קינג שהכנסתי לסט לקוח מתוך האוסף "Best Seven Selections 3", תת-לייבל שפועל תחת מטריית סונאר קולקטיב. הראשון בסדרת אוספים זו היה לא פחות ממושלם, והוא מומלץ בחום למי שטרם נתקל בו.

החיבור בין דאב להאוס הוא אבולוציה מוכרת ומתבקשת משני הצדדים, אולם סביב תחילת העשור הוא גם בלט סביב תת-ז'אנר של האוס שכונה בזמנו "ווסט קוסט האוס"; ז'אנר שלקח את החיבור למקומות הרבה יותר ברורים מעבר לתבנית ה-4X4 ושיטות האולפן שבבסיס הקשר שבין הז'אנרים. קבוצה של מפיקים, לא כולם מהחוף המערבי דווקא, החלה להפיק האוס שמן ודאבי, מפוצץ בבייסליינים כרסתניים ולפעמים אפילו סימפולי רגאיי של ממש. התוצאה לפעמים נשמעה כמעט כמו קטעי UK דאב נוסח פרקי הדאב של ג'ה שאקה, שהתיישבו על הפקה מושחזת שהתאימה בסאונד למועדוני התקופה. באופן אישי הסאונד הזה הוא שגרם לי לצלול עמוק יותר לעולם ה-4X4, ומשם ללמוד על ולהבין את הקשר שבין כל הקצוות השונים שבתוכו.

שני סופי השבוע שבפתח נראים לי מבטיחים במיוחד, כשהיום (שישי) יתקלטו ברחבי תל-אביב לא פחות מלורנס מהלייבל Dial (צ'יפ פריידיי/ לבונטין 7), Quarion ו-Soultourist (הפקה של ברזילי בלופט שברחוב סעדיה גאון); שלושתם גם תיקלטו אמש בירושלים בגותהם ובמועדון הבאסס החדש לבית אוגנדה והסירה, ואילו בבלוק תיחגג יומולדת ה-13 לקול הקמפוס (שם גם משודרת תוכנית בוטניקה שלי ושל נדב רביד). בשישי הבא יהיו כאן - כולם לא לראשונה – סקרים (טבק/ קומפורט 13), D’Julz ודיקסון (יומולדת שנתיים לברזילי).

בסקשן האחרון של הסט כללתי כמה מהאמנים הללו: את הבי-סייד של הריליס האחרון של סקרים, שהוא דוגמה מעולה לדאבסטפ מהזן האהוב עליי, כזה שמפוקס על ריתמיקה מעניינת ואיזון בין דחיסות למרחב. מדהים אותי כל פעם מחדש איך הבחור הצעיר הזה מצליח להתעלות בצורה כזו עקבית מעל ים הבינוניות שמקיף אותו. סאונד ההאוס של Soultourist ו-Quarion מיוצג עם הקטע הדנדש של חבריהם ללייבל Drumpoet Community, ווילי גראף וטוקילו, שמופיע בדבוקה השנייה. קוואריון גם הוא מופיע כאן עם אחד מתקליטיו המוקדמים ביותר, שיצא תחת השם Ianeq, שבכלל מהלך איפשהו בין טכנו דטרויטי לברוקן ביטס. גם הוא היה נראה לי הולם לצד הקטע של דאסק ובלאקדאון, "פוקוס" – קטע דאבסטפ עם מלודיה שלא הייתה מביישת את מיטב בניה של דטרויט. בקיצור – מגוון רחב וסופר מעודכן של מיטב הטכנו/האוס והדאבסטפ שנוצר בימינו, כך שאני לא רואה על מה יש להתלונן.