מחמדים

הומואים בטלוויזיה זה אחלה, כל עוד הם עונים על הסטריאוטיפים הכי חבוטים. מאיה מרלוב דגמה את אסי עזר ואביעד קיסוס

מאיה מרלוב
14/09/2008

הקלישאה קובעת שכל בחורה מודרנית צריכה להצטייד בידיד הומו אחד לפחות, כזה שישמש כחברתה הטובה ביותר לנצח נצחים. עליו לדעת לרכל עם ידידתו, להבין לנפשה, לתמוך בה ואף לצאת עימה לשופינג ולהפגין ידע באופנה וחוש אסתטי מפותח. בקיצור, עליו לתפקד כסטריאוטיפ מהלך של התנהגות נשית פלקטית; מעין הקצנה, אם לא קריקטורה, של נשיות. ומי אם לא תעשיית הטלוויזיה תדע למקסם את הרווחים מניצול של אותם סטריאוטיפים?

לאחרונה עלו למרקע שתי תוכניות שעושות שימוש בדמות ההומו המכהן כמנחה שלהן – "האח הגדול", שבה לצד ארז טל ניצב אסי עזר, ו"בעירום מלא" בהנחיית אביעד קיסוס; שניהם הומוסקסואלים מוצהרים. בשתי התוכניות הליהוק נשען על הדימוי השטחי של ההומוסקסואלים כאשר עזר וקיסוס הם כלי קיבול של אותן תכונות, ובשני המקרים תדמית זו מקובעת, מוגזמת ומנותקת מהפרסונה התקשורתית של כל אחד מהם.

בהשוואה ללאון, דמות הקרטון המגוחכת ב"האח הגדול", אסי עזר נראה סטרייט מתמיד. לעומת לאון, ההומו המוחצן המדגיש את נטיותיו המיניות בכל רגע נתון, עזר נראה מאופק וממלכתי. אלא שב"האח הגדול" (בניגוד, למשל, ל"דבר עם הסוכן שלי" המצוינת) גם עזר מתפקד על תקן "האחר". כשלוקחים בחשבון שעזר מחליף את המנחה הקבועה והמזוהה שלצד ארז טל, לימור (אורנה בנאי) - הפרחה המזרחית המוגזמת שלא דופקת חשבון – מתברר שגם עזר מתפקד כסיידקיק הפרוע; זה שאומר את מה שארז טל המיינסטרימי חושב, אך לא מעז לומר. כמו הבובות ב"רד בנד", לימור ועזר יכולים לומר כל מה שעולה על דעתם, מכיוון שהם ממילא אאוטסיידרים; כאלה שמודרים מהמיינסטרים ותמיד יוגדרו כשוליים החברתיים. כהומו מוצהר, עזר יכול להעביר ביקורת על המשתתפים בתוכנית (בולטת בעיקר סלידתו מערן ההומופוב), ואפילו להריץ דאחקות על חשבונם. האחרות של עזר מאפשרת לו חופש ביטוי נרחב; בסופו של דבר, גם עזר הוא לאון קטן. ובדיוק כמו התפקיד שלאון משחק בגאוניות – ההומו החביב שדבריו אמנם חורגים מהנורמה, אך אינם מהווים איום רציני על דיירי הוילה האחרים – גם אחרותו של עזר אינה איום על המוסכמות החברתיות. על תקן ההומו הלא מזיק, דבריו של עזר מיועדים שלא להילקח ברצינות; עזר הוא פשוט הומו המחמד של הטלוויזיה, לא נובח על המיינסטרים וודאי שגם לא נושך.

את יפה, את מדהימה

האנטיתזה של עזר, אביעד קיסוס, עשה קריירה מלהיות דמות ההומו המוחצנת והקולנית. גם הוא מינף את הקריירה שלו (שהחלה הרבה קודם בעיתונות ונמשכה בהופעות אורח טלוויזיוניות), כסיידקיק של מיינסטרים רדיופוני, טל ברמן, ובכך קיבע את דמותו כהומו שהדיבור הפוליטיקלי קורקט ממנו והלאה. קיסוס סלל את הצלחתו, הן בעיתונות והן בתקשורת האלקטרונית,. תוך שהוא משחק את תפקיד הביצ'ית המוגזמת – רכלנית וביקורתית להפליא, גם (ובעיקר) למראה חיצוני. ואז הגיעה ההצעה להנחות את "בעירום מלא", אשר בה עליו להלל ולשבח נשים שמנות; פורמט שדורש מנחה הומו, כי הומואים אמורים להבין באסתטיקה (המנחה של הגרסה האמריקנית הוא קרסון קרסלי, אחד מחמשת ההומואים האחראים לספק "טאץ' עליז לסטרייט שיעיז").

וכך, באותה קלילות שתפס קיסוס את תפקיד הביץ', הוא משחק את תפקיד הידיד התומך והנאמן של נשים גדולות מימדים. "את יפה, את מדהימה" הוא אומר לכל משתתפת, כאילו אין סתירה בין תדמיתו הישנה, העוקצנית, הלעגנית ומשולחת הרסן, לבין זו החדשה, הרכה והתומכת. למעשה, קיסוס יכול לנוע בין שתי התדמיות מבלי לחוש בסתירה ביניהן, משום ששתיהן סטריאוטיפים של הומואים. שתיהן, במילים אחרות, תדמיות ותו לא; תפקידים שקיסוס לוקח על עצמו כדי להתאים למה שהמיינסטרים השמרני חושב על אנשים כמוהו. מה זה משנה אם פעם קיסוס מביע סלידה ממשקלה של בריטני ספירס ופעם אחרת מחמיא למישהי ששוקלת כפליים ממנה? קיסוס יכול לעבור מדמות אחת לאחרת, כי בכול מקרה הוא משחק את מה שאנו רגילים לצפות מהומואים בטלוויזיה – להיות הביצ'ית, או החברה הטובה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully