סליל וצבע

לא ברור לי מה עבר על מייק סקינר בחודשים שעברו מאז ההופעה (המאוד מוצלחת) שלו בארץ ואני גם לא ממש יודע מה העסיק אותו בשנתיים שחלפו מאז האלבום האחרון של דה סטריטס, אבל איכשהו, בלי ששמנו לב, הוא פיתח בן זונה של פלואו, לפחות בשיר הזה; כזה שיסתום את הפה לכל אלו שחושבים שלבנים לא יכולים. תוסיפו לזה טקסט משעשע ונכון עד כאב, שנכנס בכל אוהבי הסביבה למיניהם ("זה לא כדור הארץ שבצרות, זה האנשים שחיים בו") ואת שני הסינגלים הנוספים שכבר יצאו לאוויר, ותתכוננו לאלבום החם של הסתיו.

מאט וקים נשארו הדבר הכי משמח וחסר פוזה בסצנת האינדי האמריקאית. הסינגל החדש שלהם כבר מצעיד אותם קדימה, כשהמינימליזם ההפקתי שלהם עובר דרך מערבל סאונד משובח, שמעמיק את הבאס, מחדד את הניואנסים וגורם להם להישמע אפילו יותר מעניינים ומחוכמים משרה פיילין. אז נכון, "Yeah Yeah" זה לא אבל טוב שכך - יש להם מספיק שירים שירימו הופעות והגיע הזמן שהם ישקיעו קצת באלו שגרים בישראל ונאלצים להיחשף אליהם רק בדרכים דיגיטאליות.

האזנות רשת ראשונות לאלבום החדש של ג'ני לואיס מוכיחות שהחששות היו נכונים - ריבוי האורחים, ההצהרות על גיוון מוזיקלי, הנטישה של הווטסון טווינס והרומן הלא מעניין עם ג'ונת'ן רייס, לא הביאו את הג'ינג'ית הלוהטת במערב למקומות טובים; לא מוזיקליים ולא טקסטואליים. בכל זאת, אפשר למצוא באלבום כמה רגעים מוצלחים ו-"Fernando", סוג של קאנטרי-רוק כוחני בו התאומות ווטסון חוזרות לבקר, הוא אחד מהם.

את אלבום הבכורה של Whirlwind Heat הפיק ג'ק ווייט ב-2003 ובגלל כמה רגעים מבריקים שהיו בו, אני שומר להם כבוד עד היום ומוריד כל סינגל/אי.פי/אלבום שהם מוציאים לאור. זה לא שהם שמרו על איזשהו קו מוצלח מאז שווייט זרק אותם, אבל פה ושם, בין עטיפה מכוערת אחת לשניה, הם מוציאים איזשהו שיר מוצלח ששווה את ההשקעה ו-"Emulators", שעושה הרבה יותר מלהתכתב עם בק (מעתיק בברוטליות נשמע הגיוני יותר) הוא אחד כזה. השאלה היא מי הם החקיינים האלו שהם מדברים עליהם פה, כי לא נראה שהם מכוונים את האצבע המאשימה כלפי עצמם.

אם לא שמתם לב, אז מה שהילדים אוהבים היום זה 8ביט, ואתם - ילדים נצחיים שכמותכם, לא צריכים להיות שונים.

יחסי הציבור שקודמים ל-"Offend Maggie", האלבום הקרב ובא של Deerhoof מחושבים באופן מרשים. ברווחים מדויקים הם משחררים טיזר שמתסיס את הבלוגים למספר ימים - בהתחלה הם קראו למעריצים להקליט גרסאות כיסוי לשיר חדש שלהם שעוד לא יצא, לפי התווים שלו שפורסמו ברשת (גאוני!), אחרי זה הם טפטפו הקלטות לייב איכותיות של שירים חדשים ופונים למגה אלטרנטיב - בשביל שאף אחד לא יגיד שהם מתמסחרים - כשהם משתפים פעולה עם Parenthetical Girls; ועכשיו הם שחררו סינגל חדש, צנוע ויפהפה, שנושא את שם האלבום ומוכיח שלמרות כל הרעש והצלצולים הם לא איבדו את זה. הם פשוט מגניבים מדי.

באמת עבר יותר מדי זמן בלי ששמענו להקת פופ שוודית חדשה עם זמרת. Hello Saferide אולי לא כאלו חדשים - יש להם כבר מספר ריליסים בארון - אבל כנראה בגלל המחסור בשבועות האחרונים הם עושים את המכה ומקבלים סקירות בכל חור. די מגיע להם, האמת. הזמרת שבראשם, אניקה נורלין, היא כותבת מוכשרת ששרה על רגשות וחלומות נשיים בהצלחה מרובה; עד כדי כך שכשאני מקשיב לה אני קצת מתבאס שאין לי מחזור. נראה לי שבעזרתו הייתי מבין אותה אפילו טוב יותר.

"היי אריק, יאנס לקמן התקשר. הוא רוצה את המוזיקה שלו בחזרה". העקיצה הזו נדרשת במקרה של הולדן, כנראה החקיין הכי טוב ששמעתי בחיים שלי. הסיבה שבכל זאת הוא נמצא פה באוסף היא בגלל שגם בלי שום מקוריות, "If I Ever Get Married" הוא להיט היסטרי עם טקסט מבריק: בין ניסיונות התאבדות לקניות באיביי יש בו משפטים גאוניים ומופרכים כמו "אני בדיוק כמו ג'ון קייל, חוץ מזה שמעולם לא פגשתי את לו ריד". אמרתי פעם שהשוודים האלו הם משהו?

חוץ מזה שיש להם את השם הכי מגניב בביזנס, פוג'יה אנד מיאגי הוציאו בשקט בשקט את האלבום השלישי והמצוין שלהם. אפשר היה לבחור ממנו הרבה שירים למיקסטייפ הזה, אבל שמתי לב שכל פעם שאני מגיע לרגע באלבום שבו מתנגן "Pterodactyls" הגוף שלי מתחיל לזוז באופן לא רצוני על הספה בבית.

זה השיר השני ברשימה שמתייחס במילותיו לאיביי, מה שאולי אומר שהחנות הטובה בעולם חווה הייפ מחודש בימים אלו ממש, אך זו לא הסיבה שהשיר הזה הוא כל כך ענק. האמת, אף פעם לא נפלתי ממקס טונדרה. המיקסים שלו תמיד נשמעו לי מבולגנים מדי (אני יודע, זה בכוונה. ועדיין, זה לא עובד) והאלבומים שלו היו מצופים ברעיונות טובים, אבל עם ביצועים שפשוט לא חודרים. נראה שבאלבום הבא שלו, שמגיע באוקטובר, הוא סופסוף יצליח להכניע אותי כי השיר הזה, שהוא בהחלט הפופ הכי מהיר ששמעתי בחיים, הוא מעולה, מבריק, מושלם, מעניין, מיוחד וכל סופרלטיב אחר שעולה לכם בראש.

אוון פאלט ממשיך בניסיון שלו להפוך את העולם לאגדת ילדים שמלאה באלכוהוליסטים שמחים וגברים כנועים. האיש שאחראי למיתרים של ארקייד פייר, ביירות, גריזלי בר ומלא אחרים, כבר הוכיח שהוא יודע לעבוד לבד, ובקרוב הוא יבסס את מעמדו עוד יותר, עם צמד אי.פיז שיכללו בין היתר את השיר הזה.

לפעמים אני מגלה שאני קצת תקוע, ושדברים שהיו צריכים לצאת לי מהווריד כבר בתחילת העשור, עדיין מרגשים אותי עד כאב. קחו לדוגמא את קטע הטריפ-הופ/IDM הפשוט והשברירי הזה של קיד לוקו. הוא אולי יצא עכשיו, אבל אין לו שום זכות קיום מחוץ לדינמו דבש. בכל זאת, כמו שבטח כבר הבנתם, הוא עושה לי משהו שאי אפשר להסביר.