התרעת עשירים בכיכר

"היה לי לקוח באחד המועדונים שלי שהיה אומר לי 'חיים, אני רוצה מועדון שאני אכנס אליו עם אישתי וכולם יוכלו להתפעל מהשמלה שלה'". חיים פנחס מפרט על טריגר אחד ששלח אותו לשפץ את הקולוסיאום, המועדון העגול והנישא, שנהנה מאפיל אייטייזי אהוב כבר שנים, מבלי שיקרה בו דבר.

אחר כך הוא נעמד, שרירי, לבוש בחליפה, ומספר איך הגיע מאשדוד וניסה לחדור לחיי הלילה של תל אביב. הוא מזכיר קצת את רוקי בלבואה. גבר עם לסת רבועה, שמקריא מדף מילים שמרגשות אותו ומעלות לו זכרונות ממיסים בסגנון איטלקי. הוא תפס ביטחון עם השנים ורוצה עכשיו לפתוח מועדון לאנשים עם בטחון עצמי. הוא נתלה במקור היווני של השם ומסביר שהקולוסיאום הוא מקום למנצחים. טוען שמרחוק רואים שלקולוסיאום יש צורה של כתר ושהוא גדל יותר ויותר ככל שמביטים בו מרחוק.

הגרסה של פנחס לחלל העגול היא קינק, איכותי ומלוטש. היזם כבר פתח מועדונים תל אביביים בחייו, אבל הפעם ככה ניראה, הוא הגיע לשלב שבו הוא מפריז בסגנון האירופאי ביותר. מכוון לקהל שלא יתפשר על רצפה זולה בשירותים ועל ריהוט שיהלום גם ישבנים של מיוחסים ממונקו.

חשוך בקולוסיאום החדש והריהוט כהה, יוקרתי, שחור ומעור. יש כורסאות ענק שאריק בן שמחון עיצב ואפשר לגור עליהן; יש ספות קטיפה שעושות חשק לשכב עליהן בשמלה קטנה ולהתמזמז; ויש ארונות זכוכית שמשוויצים בהם בגביעי בדולח נוצצים וכבדים.

פנחס ווועדת הקבלה המסתורית שלו, שאת זהותה הוא לא חושף, יפנו למצליחנים שונים ויציעו להם חברות במועדון הסגור. להיות חבר עולה 6000 ש' לשנה ליחיד ו-8000 ש' לזוג. 500 ש' לחודש. השאיפה היא שהחברים יבלו פה כארבע פעמים בחודש וזה אומר 70-80 ש' לבילוי. קצת כמו להוריד ערב של דרינקים בבר ממוצע ומלוכלך במרכז העיר. שוכנעתם? עכשיו צריך גם שירצו אתכם.

חברי המועדון המיועדים, אלה שאוהבים להתבדל ומרגישים חשובים כשמסמנים אותם, יקבלו בקולוסיאום החדש עיצוב פנים מסעיר של אורי בן דרור ואוכל של שפים ישראלים שהתמחו בסן פרנסיסקו. (בתצוגת התכלית שערכו לעיתונאים היה טעים), וגם הופעות חיות ומופעים נוספים שחברי המועדון יציעו וירצו. אם למישהו יבוא להזמין אמן יקר במיוחד, כל החברים יוסיפו כסף ויביאו אותו. רוצים כיף? תשלמו. "כל ערב יהיה פה קונספט משתנה" מסביר המנהל.

מי יכול להכנס כחבר? פנחס מדבר על קבלנים, ציירים, רקדנים ורופאים. כולם צריכים להיות ווינרים. להיות סתם צייר מוכשר וחתיך שהוא גם איש שיחה זורם, לא מספיק פה. הצייר צריך גם למכור טוב. אחרת על מה ידברו איתו על הספות המטורפות, אחרת איך הבחורות היפות והרעבות להצלחה שפנחס יביא לכאן, יגלו בו עניין.

זה נשמע קצת מגעיל אבל גם מפתה. למה להצטדק? הקולוסיאום החדש כל כך אינטימי, חשוך וסלקטיבי שבטוח יהיה מעניין שם. זה כמובן יכול להיות גם נאלח ומגעיל כשאנשים נפוחים מחשיבות שאוהבים להשקיע את הכסף שלהם במשקאות יקרים במקום ברעבים מאפריקה, מצטופפים בחלל אחד. אבל סליז מגעיל הוא גם שווה. אין מנוס. אדם ששואף לגבש נסיון חיים צריך להתנסות בקשת של דברים.

הכיכר מסביב למועדון עדיין משוננת בריצוף מטריד, מנותקת מהים בהמוני מדרגות, ושורצת מסעדות מיותרות ומשרדים מסריחים משתן. פנחס ומנהליו בטוחים שהעיריה תבוא בעקבותיהם ותתחיל לקבל החלטות נבונות בקשר למתחם אתרים.

כמובן שהחלטה נבונה ראשונית היתה יכולה להיות נסיון לשלוט על העברת הקולוסיאום לידיים של יזם שפותח בה עסק שישמח את הקהילה הרחבה של בעלי ההכנסות הממוצעות. לא כזה שחוגג רק עם קהילה מצומצמת של 300 ברונים. אבל זה באמת לא הולם את תל אביב החדשה. המחפשים עיר בגובה העיניים יסעו למקום שחיים פנחס הגיע ממנו, לאשדוד.