באסה או קלאסה

בעקרון אני דווקא בעד בחורות עם שיער סופר-מעוצב, תסרוקות-חלליות-מושקעות, פונים א-סימטריים וחיתוכים לא שגרתיים. אם יש לך את השיער הנכון, אין סיבה שלא תתפרעי קצת, כל עוד דואגת לשמור על צבע אחיד. יש כמה דברים שבחורות עושות לעצמן ולא מבינות עד כמה הם דוחים גברים – הרעבה עצמית, פירסינג וצבעים זרחניים בשיער. בכל הרעות החולות הללו, שלא פעם מגיעות בקומבינציה משותפת, אני מאשים את ההערצה לסרטי מאנגה ואנימה שהתפתחה כאן במהלך שנות התשעים. אל תבינו אותי לא נכון, גם לי היתה את התקופה שלי עם "Ghost in A Shell", "Ninja Scroll" ו-"Fist of the North Star", אבל זה לא גרם לי לרגע לרצות ללכת לבר עם חליפת קרטה, או חלוק סאטן (האמת שחלוק סאטן זה ראש טוב לגמרי). אבל אתם יודעים איך זה בחורות – הן רוצות תיק כמו של קרי ב"סקס והעיר", שמלה כמו של אן האתוויי ב"השטן לובשת פראדה" ותספורת כמו של קלי, או רייצ'ל, או מי שזו לא עכשיו, שהן מביאות כרפרנס לספר שלהן. כי הן בכלל לא קורבנות אופנה ויש להן פול סטייל שהוא לגמרי עצמאי. ויש את אלה האלצ'רנצ'יביות, שרוצות להיראות כמו נערות מאנגה. כי הן שונות, ומיוחדג'ות ויש להן אופי וסטייל משלהן ובגלל זה הן לא מעתיקות אותו מ"אחת שיודעת", אלא מקארן O מהיה יה יה'ז, או מגוון סטפני (תסבירו לי איך מישהי שעשתה קריירה מללכת עם חולצות בטן בכלל יכולה להיות אייקון אופנה?). אז באמת סבבה שעשיתן קארה קסדה, זה נורא מגניב. עכשיו הצלחתן לפתח אישיות. של מישהי אחרת. שהוא בכלל סטייליסט. והומו.

גם סאפרון מרפאבליקה היא בחורה עם אישיות גבולית משהו. גם היא ראתה כמה סרטי אנימציה יפניים בניינטיז, גם היא רצתה להיראות כמו נערת מאנגה וגם היא היתה בטוחה שזה מה זה מגניב, שחבל על הפנאי, חם שפעות ואין דברים כאלה. אז היא צבעה את הפוני שלה, ועוד חתיכה מהשיער, באדום זרחני, וקיוותה שזה יעזור. זה לא עזר, לא ללוק שלה ולא למוזיקה של הלהקה שלה, שזכורה בעיקר בזכות שני להיטים, ששרפו את הרדיו הישראלי (ועדיין מושמעים כל אימת שעורך מוזיקלי כלשהו חושק בשיר קצבי וגזעי) – "Drop Dead Gorgeous", שהופיע גם בפסקול של "צעקה 2" ובעיקר "Ready to Go".

לא רק התספורת והפוזה של סאפרון מעצבנות את השועלים, אלא גם השירה שלה, או ליתר הגישה החד ממדית שלה לשירה, שבה הבתים הם מן דקלום של משפטים סתומים והפזמון הוא המלודיה היחידה בשיר. חיתוכי הדיבור שלה, והאופן בו היא הגתה את העיצורים בתוך המלים – מושכת את הסופים שלהן ומורחת אותם לתוך המלה הבאה - יכולים להוציא אדם נורמאלי מכליו. אם להידרש רגע לפזמונים, שהיו הדבר היחיד בעל תכלית בשני הלהיטים של רפאבליקה, הרי שהם המשיכו את העצירות של הבתים, והשתחררו רק בשורה האחרונה של כל פזמון, שבמקרה היתה גם השם של השיר.

וזה לא שחברי הלהקה שלה היו מוזיקאים מבריקים שהגאחבה הזו העכירה להם את מצב הרוח. רפאבליקה היתה חבורה שלמה של חדלי אישים, שחלמו לשלב בין דאנס ורוק ולהיות ניו אורדר (בעיקר המתופף שמחקה את סטיבן מוריס בכל מהלך שלו), אבל נשמעו הרבה יותר קרובים ליווניה (וזה בטח לא מקרי שגם היווניה וגם רפאבליקה היו להיט גדול ב"מוטל בספק", תכנית עם בחירות מוזיקליות מקולקלות יותר מאבקת רמדיה). הגיטרה ב"Ready to Go" (ותכלס גם ב"Drop Dead Gorgeous" המעט יותר נורמאלי) - שמתחילה אקוסטית והופכת לחשמלית צורמנית, שמנגנת ריף דאנס-צעצוע סטייל ג'יזס ג'ונס ו-EMF - נשמעה כמו פרודיה, המלודיה הכי מתבקשת ומפגרת, על גיטרה רוקית במוזיקה אלקטרונית. הליין של הבאס, שנגנב מקטע האוס קלאסי שיצא בסטריקלי רית'ם, מנסה איכשהו להציל שם את העסק, אבל לך תצליח להציל משהו כשמעליך הכונפה הזו צווחת את השטויות שלה.

ואיזה שטויות שהיא צווחה. אין ב"Ready to Go" קמצוץ הגיון טקסטואלי, ולא מאיזה כיוון של זרם תודעה סטייל נושאי המגבעת, אלא משום שאין שם טיפת אינטליגנציה. כשהיא אומרת "Your T-shirt/ Dish dirt/ Always love the one you hurt", למה היא בדיוק מתכוונת? האם אלו לא אסופה של ביטויים שנראו לסאפרון מגניבים והתחרזו, שמתחתם לא מסתתר כלום במסווה של קוליות? ומה זה הפזמון הנוראי הזה? "It's a crack, I'm back yeah standing/ On the rooftops shouting out,/ Baby I'm ready to go". את עומדת על גג בניין וצועקת שאת מוכנה ללכת? איך זה קשור למה שקרה כאן קודם? ולאן את רוצה ללכת ומי בכלל ייקח אותך? גם אם ה-"Ready to Go" מופיע כאן בעצם בשימוש הסלנגי שלו לזיון, אין כאן שום היגיון: 1. כי מה זה קשור להיא שפוגעת במי שהיא אוהבת, עם החולצה המלוכלכת. 2. כי מי עומד על גג בניין וצועק שבא לו להזדיין? יעצרו אותו מיד על התנהגות בלתי נאותה בציבור. 3. מי בכלל ירצה לזיין אותך, ביאץ'.