שיר עושה לי בול על הנשמה

בשנת 1998 אי אפשר היה לברוח מהשיר Believe"" של שר. הוא שודר 87 פעמים בשעה בגלגלצ, מלבד בשעתיים מקודשות: "הקצה" בהנחיית העורך, השדרן, היוצר והדי ג'יי נדב רביד (העריכה נעשתה בצוותא עם קוואמי) היו תחילתו של אי בודד, שהיום הוא בפירוש אבן דרך בתולדות המוזיקה האלטרנטיבית בישראל. שם, בהיותו קיר תמיכה לאלו שלא יכלו לסבול את הווקודר של שר, רביד ביסס עצמו כחוד חנית של חשיבה אחרת בכל הקשור למוזיקה וגם מוזיקה ישראלית.

דרכו של רביד מגיעה לשיאה עם אוסף הרמיקסים הראשון שלו, "שירבול" (עברות למונח רימיקס), שהוא ניסיון חלוצי ומרתק לתרגם את תעשיית הרמיקסים המשגשגת בחו"ל על ידי פרשנות של רביד לקטעים ישראלים מגוונים, מיאפים עם ג'יפים ועד, אפילו, תיסלם.

אז נכון, רביד היה עורך וואלה! תרבות, עורך "קול הקמפוס" והוא די ג'יי, מה שאומר שכולם מכירים את כולם ולפטור את הראיון הזה ב"גילוי נאות" יהיה אפקטיבי כמו רמיקס לשיר של איה כורם; אבל אנחנו מאמינים שבבסים, בלופים, בחיתוכים ובעיקר בעומק שיש ב"שירבול" מסתתרים כמה דברים חשובים שיש לרביד להגיד על רמיקסים, מוזיקה ישראלית ואפילו על ההבדל בין החיים כדי ג'יי לקיום כעיתונאי. לכן, וגם בגלל שב"שירבול" יש כמה קטעים שיסובבו ראשים 360 מעלות (שימו לב לאורן ברזילי ב"אבוד מאהבה"), שווה להתגבר על הרמות הגבה ובמקום זאת פשוט להרים את הרחבה.

*הראיון נערך, במכוון, באמצעות מסנג'ר. השתדלנו להשאיר אותו נאמן למקור ככל שיהיה

אני חייב להגיד כהתחלה, שזה נורא כיף לראיין תוך כדי האזנה לדיסק של המרואיין

מזל שאני לא צריך להקשיב איתך

אתה לא אוהב להקשיב לזה?

לא בחברת אנשים, וגם, יש שם דברים שגמרתי לפני חמש שנים. אז היה נחמד לחזור ולהקשיב לזה תוך כדי הריכוז של החומר והמאסטרינג, אבל ככה סתם?

טוב, זה חלק מהעניין של תמיד לזוז קדימה, לא?

כן, אני משער

אתה בטח מרגיש שהדיסק הזה הוא קצת נטול הקשר, כי אין תרבות פעילה של רמיקסים במוזיקה הישראלית, על כל צדדיה.

אם יש איזשהי יומרה בדיסק הזה, היא לספק את ההקשר המקומי

תרחיב קצת

בתור מישהו שחי מוזיקה כבר די הרבה זמן, זה די ברור לי שרמיקסים הם חלק חשוב של העולם הזה, הרבה מהחומרים שאני משתמש בהם, ברדיו או במועדון, הם רימיקסים. אנתולוגיות של רימיקסים ורמיקסרים הם דבר טריביאלי, ושום דבר מכל השפע הזה לא קיים במה שנקרא תרבות המוזיקה הישראלית. היו לי בעבר כמה התנסויות שליליות עם "תעשיית המוזיקה המקומית" והיחס הלא-מבין שלה את כל עולם הרימיקסים

יש לך השערה למה התעשייה מתייחסת לרמיקסים באופן שלילי כל כך?

יש מלא סיבות -

קודם כל, אין כאן תרבות סינגלים

תרבות המועדונים כאן היא גם די צרה וגחמנית בטעמים שלה

ואם רימיקסים בחו"ל, עוזרים בין השאר לנגן קטע של אמן מיינסטרים בקונטקסט אלטרנטיבי, נגיד רימיקס למדונה...

בארץ, לנגן משהו בעברית באמצע מסיבת דאבסטפ בברזילי, או האוס באומן 17 - אני לא רואה את זה קורה כמעט

מעבר לזה, להרבה מהאמנים המקומיים יש בעיה בגישה, או לפחות הייתה, לפיה היצירה שלהם היא לא משהו שזקוק לפרשנות - היא הדבר הסופי והמוחלט. וגם לחברות התקליטים יש תקציבים מוגבלים, היום יותר מתמיד, ואני לא רואה את החברות כאן מתחילות לשלם לרימיקסרים בשביל לעשות רימיקסים שלא ינוגנו בשום מקום

אני חושב שגם במקרים המועטים שיצאו סינגלים עם רימיקסים לרדיו, העורכים ברדיו התייחסו לרימיקס כקוריוז, כחלק מהחשיבה הכללית שמשמיעים רק את הרימיקס

בדיוק כמו שאלבום טראקס זוכים להתעלמות של העורכים. וגם, עם כל הרתיעה שיש עדיין בארץ מכל מה שמריח כמוזיקה אלקטרונית, רימיקס בתפיסה הרווחת זה להלביש אומצה-אומצה על שיר של גידי גוב.

רמיקסים בתודעה הישראלית זה או אלבומי אוסף של WOW! עם סלין דיון, או רמיקסים של סאבלימינל

לרימיקסים של עולם ההיפ הופ המקומי יש לי כבוד, כי זה דומה למה שקורה בעולם ההיפ הופ המסחרי בחו"ל - לתת עוד גרסאות לדי ג'יי

אלה אמנם לא רימיקסים שפונים לקהל אחר, או מביאים פרשנות מרעננת לשיר, אבל בעולם של ההיפ הופ יש להם מקום חשוב

הם גם לא תופסים את הרמיקס כביקורת על המוצר הסופי, כמו שרמזת קודם

כן... היה לי מקרה שבו עשיתי רימיקס לזמרת ישראלית מסוימת, והיא פסלה את הרימיקס, כי לא מצא חן בעיניה שהתעסקתי עם הטרק שירה שלה

אתה רואה את המוזיקה הישראלית בדרך לשינוי בנושאים האלו? איזשהו רמז לפתיחות?

היום?

מממ

אני למען האמת רואה את המוזיקה הישראלית דרך זווית מאוד צרה. אני לא מתיימר לספק איזושהי תובנה כללית על מוזיקה ישראלית

אוקיי

אבל אם כבר, התחושה שלי היא שהמיינסטרים הישראלי הפך להיות עוד יותר מקובע

כלומר, איזה אמנים במיינסטרים כבר יהיה מגניב לעשות להם רימיקס?

דווקא חשבתי שאם כבר דברים זזים בישראל, זה במיינסטרים ואתה נותן דוגמאות ב"שירבול": אמילי קרפל שהיא הצלחת פלייליסט, אונילי שאולי תהיה כזו

את אמילי קרפל המיינסטרים עדיין לא יודע איך לעכל. אונילי? אני מאוד מקווה בשבילה, אבל אני לא בטוח. הטון במוזיקה הישראלית הוא עדיין נורא "כן" ו"רציני", ו"אותנטי". ואז, כשאתה נותן את השיר שלך לרימיקס, אתה כאילו פוגע לעצמך באמירה האותנטית לכאורה, אני חושב.

או שאני סתם מדבר מהתחת :)

בוא נצלול רגע לאלבום

(אייקון של שנורקל)

תסביר קצת על תהליך העבודה על הדבר האמורפי הזה שנקרא "רמיקס": איך מתחילים, מה ההמשך וכו'

יש מיליון דרכים

זה יכול להתחיל כבר בשמיעה של הקטע המקורי, לפעמים אתה מקבל את החזון לרימיקס באותו רגע

לפעמים אתה שומע את הערוצים המפורקים, ולפעמים אתה מקבל אותם בלי שתשמע את השיר המלא, ואז מקבל רעיון

לפעמים יש לך רעיון בראש שמסתובב לך כמה זמן, ואז אתה "אונס" אותו על הערוצים שקיבלת - לפעמים זה מצליח ולפעמים לא.. וכשזה לא מצליח צריך לדעת לזהות את זה. למשל, את הרימיקס ל"גיימס" של אונילי, התחלתי בכיוון לגמרי אחר וכשקלטתי שזה לא זה, התחלתי מהתחלה.

כלומר חייבים חוש ביקורת עצמי מפותח

זה בדרך כלל טוב שיהיה. למרות שזה גם נוטה להיות הרסני לפעמים

היו רמיקסים שרצית לסיים ולא הצלחת כי לא ידעת אם זה מספיק טוב?

רימיקסים, כי זה משהו שאתה עושה בשביל מישהו אחר, אתה חייב לסיים. יש דד ליין. ברימיקס השני לאלקטרה לא היה לי דדליין, אז בעצם אף פעם לא ממש גמרתי אותו

ובאמת כשאני שומע אותו, אני חוטף לפעמים התכווצויות בכל מיני מקומות שהייתי רוצה לעשות אחרת

מצד שני, בעבודה כזו, במוזיקה אלקטרונית, יש תמיד את הנקודה שאתה חייב להגיד "זהו". גם במחיר שלא תאהב את זה אחר כך. או שתחשוב שהיה מקום לשיפור

מה המשקל שאתה נותן לשביעות הרצון של האמן בתוך הרמיקס? יש לו זכות וטו למשל?

ברור

הוא סוג של לקוח

אבל חשוב שגם אני אהיה מרוצה :)

מוזר לי שאתה כותב "לקוח" - אני לא חושב שקיבלת כסף על הרמיקסים שהכנת ב"שירבול". אולי חוץ מעופר מאירי ממטרופולין, כי אוהבים אותו ברדיו :)

עופר היה היחיד ששילם

אבל זה בא מהכיס שלו, לא של חברת התקליטים. הוא רצה להוציא פרוייקט בסטנדרטים חו"ליים, וזה היה חלק מזה. ומבחינה כלכלית נטו, ברור שלא יצא לו מזה הרבה

כנראה שזה לא ממש הלך. באלבום השני הוא כבר לא חזר על זה אם אני זוכר נכון

בדיוק

אני חושב שבאלבום השני הוא עשה תחרות רימיקסים או משהו כזה

ההחלטה להוציא את "שירבול" נבעה מאיזשהו רצון שיכירו את העבודה שלך בפרונט, ולא כחלק מהסטים שלך או סינגלים של אחרים, אני צודק?

כן

כלומר, אני בעיקר מוכר כדי ג'יי

ודיג'וי זה משהו שהתחיל אצלי בשלב מאוחר יחסית, סוג של "על הדרך" והיה לי חשוב לשים את הצד הזה מקדימה

וגם, כשהוצאתי את האלבום הקודם של פולר-פייר (הצמד של נדב רביד עם מלכיאל גרוסמן - ע"ש), אחת הביקורות שנכתבה, התייחסה לכך שהאלבום הזה "לא מתייחס לתרבת המוזיקה הישראלית"

על כך שלא סימפלנו שום דבר ישראלי וכו'

פחחח

מעבר לעובדה שדווקא כן היה שם סימפול ישראלי, שפשוט זוין ללא הכר, קשה לי לראות ביקורות בנורווגיה על כך שרויקסופ, נגיד, לא מסמפלים שום דבר נורווגי

תראה, עם פחות מ"מלאו אסמינו בר" כנראה שלא היו עוזבים אותך

אבל "שירבול" הוא במקום הזה בדיוק התייחסות לתרבות המוזיקה המקומית, ובדיוק בגלל זה לא הכנסתי לתוכו שום רימיקס שנעשה לאמנים בחו"ל, בגלל זה השם ה"מעוברת", וכל העטיפה והטקסטים הם בעברית

כלומר אתה כן רוצה חלק כלשהו ב"תרבות הישראלית"

לא במובן שהוצאתי את הדיסק הזה כדי להכנס לפלייליסט ולקבל שער ב-7 לילות

אלא בגלל שהדברים האלה בלאו הכי נעשו כאן, ויש להם קונטקסט מקומי

ובגלל שאני חי כאן ופועל כאן

ולא יודע, אולי מישהו ישמע את זה ויחשוב שאולי הוא רוצה שנעבוד ביחד

תשמע, מעניין מה דני בסן ויזהר אשדות חשבו על "שיר השריקה" (רביד הפך לקטע המפורסם של תיסלם את הצורה באופן שגם סמי אברזדל לא היה מזהה אותו – ע"ש)

דני בסן אני לא יודע, אבל יזהר ויאיר ניצני אהבו

זה הרימיקס היחיד באלבום שעשיתי כבוטלג. פשוט הכנתי אותו לאיזה מסיבה שתקלטתי בה, וזה ישב לי בול. זה גם היה בתקופה שהיו מלא בוטלגים צ'יזיים של להיטי רוק אמריקאיים בסגנון בולטימור, אז חשבתי שזה יהיה מצחיק לעשות אחד כזה ישראלי שידבר לקהל. זה באמת עבד מצוין

קדימה, לאלבום הרמיקסים של שלמה ארצי. שיט, כבר עשו אחד כזה :)

ליאיר שלחתי את זה כמה חודשים אחר כך, בקטע של קוריוז ואחר כך, כשרציתי להוציא אותו על הדיסק, הוא ושאר התיסלמים היו מאוד אדיבים לתת לי להשתמש ברימיקס

טוב, אשדות וניצני הם שניים מהיותר מתקדמים בחשיבה המוזיקלית-עסקית שלהם

כן, ואשדות היה מחלוצי הרימיקסים בישראל

הוא גם שיחק אותה ברמה הבינלאומית

עופרה חזה

תכלס, עופרה חזה חייבת לו את ההצלחה הבינלאומית שלה

הא לך דוגמה לרימיקס מוצלח (בעצם שניים – "אם ננעלו" ו"גלבי")

כן, אבל לא הגבת על הפרובוקציה שלי עם שלמה ארצי

שלמה ארצי זה אפילו כבר לא פרובוקציה... ודיגיטל מי עשה איתו דברים נהדרים :)

עם מי באמת מעניין אותך לעבוד מכאן? לא נדבר עכשיו על ג'יימס מרפי, תבין אותי

למה שלא נדבר עכשיו על ג'יימס מרפי?

תמיד אוהב לדבר עליו

תראה, אולי הוא יכיר את אביב גפן ויעשה עליה כמו סטיבן ווילסון. אבל עד שזה יקרה ותעשו רמיקסים ביחד בברזילי, חשבתי לשאול למי תרצה להעניק שירבול נוסף

יאפים עם ג'יפים עושים תקליט חדש...

מרגש, הא?

מאוד

ושירבול בתולין למי?

אני לא טוב בשאלות פתוחות מהסוג הזה

מובן לגמרי, גם אני מגמגם כששואלים אותי על "אלבומי השנה"

בדיוק

אני צריך להתחיל לקרוא סיכומים של אחרים ולחרוש את הכונן שלי כדי להיזכר מה בעצם היה שם

אני חושב שלתקליטנים זו בעיה עוד יותר קשה. כי הם בעצם צריכים להפריד בין "מוזיקת סטים" למוזיקה שמרגשת אותם בבית, בשש בבוקר לפני השינה

זה רק הולך ונהיה יותר קשה. אני כבר לא זוכר ממה התלהבתי לפני חודשיים

טוב, בסוף זה תמיד קשור לג'יימס מרפי איכשהו

:)

אני חייב שתי שאלות פלצניות לסיום

כמה שאתה רוצה

הקמת את "הקצה". אתה שלם עם המיקום שלו בתוך גלגלצ?

בטח. תראה תחנות רדיות דומות בחו"ל ואיפה הן ממקמות את התוכניות האלטרנטיביות שלהן, אם בכלל. עצם זה שיש 4 שעות בשבוע שבהן יש לקוואמי ולי גיבוי מלא להשמיע מה שאנחנו רוצים, בתחנה כמון גלגלצ – זה לא פחות ממדהים

השאלה השניה שלי היא, ש"שירבול" הוא שיא מוזיקלי אחרי הרבה שיאים שהם יותר "תקשורתיים" (106, וואלה!תרבות, רדיו). אתה יודע היום מה יותר מרגש אותך?

את הצד התקשורתי די עזבתי, אני כמעט לא כותב יותר וגם לעשות תוכנית מוזיקה ברדיו, זה עדיין בא מהמקום של המוזיקה

העיסוק בתקשורת עוזר ומפריע, בו"ז, כי מצד אחד אתה יודע טוב יותר איך עובדת התקשורת, מי האנשים שמאחורי, אבל מצד שני גם מתייגים אותך איכשהו, ויש סיכוי שבמקומות מסוימים לא יכתבו עלייך, כי אתה "שייך" לקליקות "מתחרות"

כן. לאנשי תקשורת אין אפשרות "לשרבל" את המקצוע שלהם

whatever that means :)



"שירבול: רמיקסים נדב רביד 2003-2008" ניתן להורדה בחינם באתר של רביד (לינק למטה). מסיבת השקה תתקיים מחר בערב (רביעי) במועדון הבלוק בהשתתפות ניצן חורש, אונילי, אמילי קרפל, קוואמי וטליסמן.